מחבר: ארתור מילר

שם מחזה: מותו של סוכן

אני אומר לך שלום אבא, אני לא חוזר יותר אבא. תבין פעם, טוב בכל פעם שעזבתי זה היה בגלל איזה ריב, היום הבנתי משהו בקשר לעצמי וניסתי להסביר אותו לך ואני, אני חושב שאני פשוט לא מספיק פיקח בשביל להסביר לך ככה שתבין. מה זה חשוב אשמתו של מי זה וכל זה? בוא נגמור יפה מה? נכנס נספר לאמא, בוא. למה אתה לא רוצה לראות אותה? למה אתה מתכוון שאתה לא רוצה לראות אותה? אתה לא רוצה שיקראו לך כישלון מה? זאת לא האשמה שלך זה אני, אני הלא יוצלח. עכשיו בוא נכנס שמעת מה אמרתי לך? בסדר סיכמנו אני עוזב אני לא כותב יותר. אם אנשים שואלים איפה אני ומה אני עושה? אתם לא יודעים ולא אכפת לכם. ככה אני יורד לכם מהנשמה ותוכלו להתחיל שוב לנשום, בסדר? זה הכי טוב לא? אתה לא אומר לי בהצלחה בוס? מה אתה אומר? אבא אף פעם לא תראה אותי כמו שאני באמת אז בשביל מה להתווכח אם אגלה נפט אשלח לכם צ'ק. ובינתיים תשכחו שאני חי. תן יד אבא קיווית שלא אצטרך ללכת ככה. מה בדיוק אתה רוצה ממני? לא לא לזה בדיוק אני מתכוון בסדר חתיכת זיוף אז בוא נשים את הקלפים על השולחן, תשאירי אותה אל תזיזי את זה. אתה יודע טוב מאוד מה זה ראית את זה לא עכברים שמו את זה במרתף, מה זה צריך לעשות ממך גיבור? לגרום לזה שאני ירחם עליך? אף אחד לא ירחם עליך אתה שומע אותי? אין רחמים. לא אתה הולך לשמוע את האמת, מה אתה ומה אני.האיש הזה לא יודע מי אנחנו. האיש הזה הולך לדעת, אף פעם לא דיברנו אמת בבית הזה אפילו לא לעשר דקות אתה פה גדול שכמוך אתה עוזר קניין? אתה רק אחד משני העוזרים של העוזר לא? למעשה אתה חתיכת זבל, כולנו. ואני גמרתי עם זה ועכשיו תשמע לי ווילי זה מה שאני. אתה יודע למה לא היה לי כתובת במשך שלושה חודשים? גנבתי חליפה בקנזאס- סיטי, והייתי בכלא. תפסיקי לבכות. אני גמרתי עם זה. הגניבות האלה העיפו אותי מכל ג'וב מאז התיכון! ואף פעם לא הגעתי לכלום, כי ניפחת לי את הראש באוויר חם, עד שלא יכולתי לסבול לקבל פקודות ממישהו! זה מי שאשם! הגיע כבר הזמן שתשמע את זה! תמיד הייתי מוכרח להיות מספר אחד תוך שבועיים. אני גמרתי עם זה! לא, אף אחד לא תולה את עצמו אבא! אני ברחתי במדרגות, אחת עשרה קומות, עם עט ביד שלי, היום. ופתאום עצרתי, אתה שומע? ובאמצע בנין המשרדים הזה, אתה שומע? עצרתי באמצע הבניין וראיתי את השמיים. ראיתי את כל הדברים שאני אוהב בעולם הזה. העבודה, האוכל, הפנאי לשבת ולעשן… הסתכלתי בעט, ואמרתי לעצמי: בשביל מה לעזאזל סחבתי את זה? למה אני מנסה להיות משהו שאני לא רוצה להיות? מה אני עושה בתוך המשרד הזה? מתבזה, עושה צחוק מעצמי כשכל מה שאני רוצה נמצא שם, בחוץ… מחכה לי ברגע שאני אגיד: "אני יודע מי אני" למה אני לא יכול להגיד את זה אבא? אבא! עשרה כמוני אתה קונה היום בדולר, וגם כמוך! אני לא כוכב או מנהיג אבא, וגם אתה לא. אף לא היית יותר מעבד ממושמע, שגמר בפח, כמו כל האחרים. אני שווה דולר לשעה, אבא, ניסיתי שבע מדינות ולא יכולתי להשיג סנט אחד יותר. דולר לשעה! אתה תופס למה אני מתכוון? אני לא מביא יותר הביתה גביעים או מדליות, ואתה תפסיק לחכות שאני יביא אותם שוב! אבא, אני אפס! אני אפס! אתה לא מסוגל לתפוס את זה? זה כבר לא בשביל "דווקא"! אני פשוט מה שאני, זה הכול. אולי תיתן לי ללכת, בבקשה ממך? אולי תיקח את החלום המזויף הזה ותשרוף אותו, לפני שיקרה משהו?! אני אסע בבוקר, שימו אותו… שימו אותו במיטה.