מחבר: וויליאם שייקספיר

שם מחזה: הלילה השניים עשר

טבעת לא השארתי… מה רוצה היא? ישמור האל אם צורתי קסמה לה! היא בחנה אותי היטב… הרי עיניה כמעט וכבר בלעו את לשונה והמילים בפיה השתבשו. התאהבה בי! כן. בתשוקתה מצאה לה דרך להשיב אותי. טבעת אדוני? הוא לא שלח לה! אני המטרה, ואם זה כך מוטב היה לו אהבה חלום. תחפושת מרושעת עד בלי די, הן השטן רוקם בך מזימות! קלה היא מלאכתם של רמאים המטביעים חותם בבנות חוה. קלות הדעת אשמה, לא אנו. אופיינו מן החומר בו קורצנו. ומה יהיה? שולחי אוהב אותה. אני, יצור אומלל, אותו אוהבת, והיא בטעותה אלי נמשכת. ומה יהיה עכשיו? הרי כגבר, אין שום סיכוי שאדוני יחשוק בי, וכאישה, אלי שבשמים, לשווא תגנח ותיאנח אוליביה. את הפתרון ביד הזמן אשאיר, זה קשר שקשה לי להתיר.