רוסיטה גדלה בבית דודיה. היא מאורסת לבן דודה, שנאלץ לנסוע לדרום אמריקה. לפני שהוא עוזב, הוא נשבע לרוסיטה כי ברגע שעתידו שם יהיה מובטח, ישוב כדי לשאת אותה לאישה ולקחת אותה עמו. השנים חולפות ורוסיטה ממשיכה לחכות בציפייה דרוכה למכתביו ולבואו של אהובה. השינויים שעוברים על רוסיטה בשלוש התקופות של המחזה זהים לאלה שעוברים על השושנה הנדירה שמגדל דודה של רוסיטה בחממה שלו – "שושנת התמורות": היא נפתחת בבוקר, אדומה כדם, מלבינה לעת ערב, ומשירה את עליה בלילה.
