מחבר: וויליאם שייקספיר

שם מחזה: חלום ליל קיץ

בספרייה, "מחשבות מאת הקדוש איגינטיוס, סתכל, דק, הא? איכות גרועה.. סתם מה שיצא לו מהראש… יש לי תכשיט בשבילך, אתה יכול להמיס אותה, ולשפוך אותה לתוך הגרון. תפסת אותי חזק, הא סראפיאן? טוב עשית, עמדתי להתפטר.. אם אני פגועה? לא בעצמאותי העליונה, עצמיותו העליונה אומרת הכול בסדר… למה אומרים על בחורות מזדיינות חושי שהן טראגיות, בזמן שבחורים ששוכבים חופשי הם המנהיגים שבחבורה? לא הייתי מכורה אף פעם, זה עובר דרכי כמו ביב שופכין, אפילו על הרואין ידעתי שאני יכולה לנצח, באמת ניצחתי.. יש בתוכי משהו שלא מוכן לשכב. אתה יודע? תמיד ריחמתי על סכיזופרנים, נאבקים עם שתי אישיות… לי יש שבע- עשרה, לי יש עשרים ואחת.. אתה יודע מה המטרה של התגשמות חוזרת? אתה נשלח בחזרה בגלל שנכשלת בפעם שעברה, אני מאמינה שכל מה שאנחנו עושים כאן זה ניסיון להימנע מלהישלח בחזרה. אני חושבת שאתה נשלח בחזרה בגלל שלא הבנת את זה נכון בפעם הראשונה. בסיסית… אתה נשלח בחזרה בגלל שפקששת בפעם שעברה… טוב הפעם.. אני לא חוזרת בחזרה.. אני הייתי ויקינגית. אני הייתי יהודיה. הייתי יכולה להעביר אותך את מדבר סיני בלי מצפן, בלי מפה, הייתי יודעת, פשוט כך… למה אנשים לא דואגים יותר לעצמיותם העליונה? רק מורחים את עצמם בבוץ. אתה לא מאמין לאף מילה שאני אומרת?…. אני הולכת לסן- פרנסיסקו, לשיר בבר…