מחבר: קארל צ'אפק

שם מחזה: האם

חמשה בנים- אתה לא יודע מה זה אישה לבד. אתה בכלל לא מתאר לעצמך. יכול להיות שאני לא צריכה לדבר על זה, אבל אתה לא יודע מה זה, בגדים, כלכלה, בית ספר, ושוב בגדים וכלכלה ובית ספר ותמיד רק לעשות חשבון. על כל סמרטוט. לחשוב שבע פעמים על כל גרוש. זאת אולי לא גבורה, אבל זה גם חלק מהחיים. מה אתה מסתכל עלי? אתה רואה איך אני נראת? יפה? שטויות. אנחנו החיים משתנים. אתה לא. בכלל לא השתנית. אני מתביישת על ידך. אל תסתכל עלי. הדאגות, וכל כך קשה לי בלעדיך. לפחות לא הייתי בודדה כל כך. וכשהילדים התחילו להתבגר… הם ילדים טובים, באמת. אנדריאס, גיאורג, התאומים- תמיד מוכנים לעשות הכול בשבילי. רק ש.. הם גדלו ו.. הם מדברים בשפה אחרת. אני לא מבינה אותם. אולי אתה היית מבין.בכל זאת. היית יכולה להטיל עליהם משמעת. רצית לחנך אותם להיות חיילים. אבל אחרי שנפלת, אמרתי לעצמי- לא. יכולתי לשלוח אותם לבית ספר צבאי- חינם, אבל העדפתי לעבוד קשה, רק שילמדו משהו אחר, רפואה- טכניקה, לא חשוב מה, רק לא צבא. רציתי שיעסקו בעבודה שמביאה תועלת, לא מוות. תודה לאל, אתה רואה, יצא מהם משהו. מרוצה? אני בעצמי לא יודעת. לפעמים אני מרגישה כמו תרנגולת שדוגרת על ביצי נשרים. אני נשארת על האדמה, מקרקרת בפחד, והם עפים להם אחד אחד.. אסור לעצור אותם, אני יודעת, לא להיות צרת- אופקים. כל כך קשה להיות אמא. אני טיפשה. חושבת רק על עצמי. אתה זוכר..כשברחתי אלייך מבית הוריי. כלום לא היה אכפת לי. עכשיו אני רוצה לשמור אותם לעצמי. לפעמים בא לי לצעוק : אני לא נותנת- לא נותנת. נתתי מספיק, אותך ואת.. את אנדריאס יותר אי אפשר לדרוש. אני, כן, אני שילמתי את המחיר, בשביל מה שאתם קוראים גבורה.. אנדריאס מת מוות יפה? מוות שיש עימו כבוד?כבוד, זה מה שיפה בשבילכם. מוות, כבוד למען מטרה. רק שאף פעם לא חשבת, שאתם מתים למישהו. אולי אצלך זה היה מחויב המציאות. היית חייל, המוות הוא חלק מהמקצוע. אבל אנדריאס?!- הוא היה רופא, חוקר. הוא יכול היה לעבוד בבית חולים, הוא לא היה חייב להידבק ולמות… ממילא היית נוסע? בבקשה.ודווקא אתה הבנת אותי. מה הייתי עושה בלעדייך, איך הייתי מסתדרת. היית אבא בשביל הילדים- אחראי ונבון, ופתאום –שלום-לקו- המשווה ומת לי שם מקדחת צהובה.זה לא היה הכרחי אנדריאס, ואל תספרי לי סיפורים. בטח שאני לא מבינה. אני אף פעם לא מבינה. זה כל מה שאני שומעת כל הזמן. גם מגיאורג, וגם מהתאומים- " את לא מבינה", לא מבינה.אני מתחילה לחשוב שאפילו את עצמי אני כבר לא מבינה. אתם חלק ממני, חלק מהגוף שלי גם אתה ריכארד, התמזגת בתוכי, בגופי…ואני לא מבינה אתכם. מה יש לכם שהוא כל כך מיוחד שאני לא יכולה לתפוס? גדלים ויש להם את העניינים שלהם? העניינים שלהם, זה העניינים שלי. אתה לא מבין?- לכולכם יש את העניינים שלכם, נכון? את הכבוד והגבורה, את כל הדברים הגדולים האלה, שאני לא מבינה בהם כלום. ואני, אני הולכת אחריכם. אף פעם לא היה לי שום עניינים חוץ מכם. זה אולי עניין גדול כל –כך, לדאוג ולאהוב. אבל בשבילי לשים על השולחן קצת ירקות, זו הייתה עבודת אלוהים. כן אנדריאס אתה לא יודע כמה הבית ריק בלעדייך. יכול להיות שאתם צודקים. אני באמת לא מבינה. אבא שלך מת, כי היה צריך להרוג כמה פראים. ואתה, כדי להציל כמה פראים. את זה, המוח שלי לא תופס. אתם עושים דברים משונים אחר כך אומרים לי " מפעלים גדולים" ו"אמא את לא מבינה". אחד מכם בונה משהו, והשני הורס אותו ולי אומרים, מפעלים כבירים, היינו מוכרחים לעשות אותם, אפילו נשלם על כך בחיינו. קל להגיד, נשלם בחיים, כל אחד יכול למות, אבל לאבד בעל בן…בזה לא התנסיתם, אולי, אם הייתם…הייתם מבינים….