מחבר: ג'ים קארטרייט

שם מחזה: רחוב

אוממממממממממממממממממממממממממממממממ. הוא פוקח את העיניים שלו. הוא רואה אותכם. הוא רוצה לספר לכם את הסיפור שלו. הוא מרגיש את הצורך להיסחף אחורה על גלי הזיכרון שלו. אחורה, אחורה, אחורה. ואני שוב הסקין-הד הבודד. ג'וגינג, כל יום, להיות הכי טוב, להיות הכי טוב. והשכיבות סמיכה. והכפיפות בטן. והאחת-שתיים-שלוש, אחת-שתיים-שלוש, אחת-שתיים-שלוש. ואתה חייב להיות בכושר כדי להילחם, ואני עושה את זה כל יום שבת בלילה, עם החברים שלי בסוף-שבוע, מכות. אתם מבינים במכות? לא. אני אספר לכם את הסיפור שלי. ואני רוצה להיות הסְקִין-הֶד הכי טוב ואני רוצה לתת הכל, כל מה שיש, בשביל ההרגשה של הטזזזז. אני אסביר לכם אחר-כך על הטזזזז. וחייבים להיות בכושר כדי להילחם, ולתרגל טקטיקות כל לילה. (מתאמן על יריב דמיוני) זה מה שאתם עושים? זה מה שאני עושה. (מתאמן) אתם עובדים בבית-חרושת לאספלט? אני עבדתי שם. (מתאמן. מפסיק) אני אסביר. (מצביע על יריב דמיוני) היריב שלי! מי שאתם רוצים. אוהד של מנצ'סטר יונייטד, המניאק שזיין את החברה של ריקי, המנהל-עבודה. תבחרו אתם. מטרות! (מצביע לאורך גוף דמיוני) פנים, צוואר, בטן, זין, ברך, קרסול, קרסול. היום אני רוצה את הצוואר, הווריד הזה כאן. אני לא רוצה לזיין את כריסטין, אני לא רוצה שאמא תאהב אותי, אני לא רוצה לעבוד בחברת הנדסה, אני רוצה את הצוואר, את הווריד הזה כאן. )מתאמן) טקטיקות, טכניקות חדשות. מה הוא חושב? (הולם) הצוואר וזהו זה. הוא חשב, אתם חשבתם, הצוואר וזהו זה. עכשיו אמרתי לכם את שלושה הדברים שאתם צריכים בשביל ההרגשה של הטזזזז. אחד כושר, אמרתי לכם. שתיים, טקטיקות, אמרתי לכם. שלוש, טכניקות חדשות, אמרתי לכם. עכשיו אני אספר לכם על הטזזזז. טוב זה.. אי-אפשר להגיד את זה, נכון?… זה בא כשהולכים מכות. לפעמים באמצע, לפעמים בהתחלה, לפעמים בסוף, אבל זה לא נשאר הרבה זמן… זה כאילו אתה שם, אתה הולך מכות, אבל אתה לא שם… (שהייה) אתם לא מבינים. (שהייה) העיקר, פעם אחת זה בא לך, אתה צריך את זה, ואני חשבתי שזה הכל בחיים עד הלילה ההוא, טוב, שאני אספר לכם על הלילה ההוא? לא. אני אראה לכם. (הוא קופץ שוב לבמה) אני יצאתי מהדיסקו, עזבתי אחרון, כל החברים שלי כבר הלכו. דיברתי עם הדורמן. ואז ראיתי אותם. סקינז. סקין-הדז. חלק ישבו על הקיר. חלק עמדו. זזתי ימינה. "היי, נקניק" "היי, דפוק" "בוא הנה". הסתכלתי על הירח. שמעתי ג'ינס משתפשף, מתחלק על הקיר, צעדים של "דוקטור מרטין", פלאק, פלאק, פלאק. עצמתי עיניים. פלאק, פלאק. כשהם התקרבו, פלאק, פלאק, אז אני התרחקתי. פלאק, פלאק. הרגשתי את הנשימות שלהם. )צעקה חדה) קיאאאה!… הרמתי אחד מהסנטר… אתם מתארים לעצמכם? מדהים… הם התחילו לברוח. תפסתי אחד בין הירך לבין השוק, השכבתי אותו, דחפתי לו אצבעות באף וגררתי אותו קצת על האדמה, הרמתי את האצבעות בשביל להוציא לו את העיניים ואז להפתעתי הרבה ראיתי מישהו מסתכל, כמו רוח רפאים, חיוור לגמרי באמצע הלילה. זה נראה היה כאילו כל החיים אני מכיר אותו. הוא צחק עלי. עשה צחוק מכל החיים המזוינים שלי. קפצתי, כשהגעתי הוא כבר לא היה. יותר מדי מהיר בשבילי. לא, ראיתי אותו נעלם לתוך סמטה ללא מוצא. עכשיו תפסתי אותו! עכשיו תפסתי אותו! הוא עמד עם הפנים לקיר כאילו הוא משתין או משהו. התקדמתי להכניס לו, האגרוף שלי היה כמו כוכב זהב בלילה הרטוב, אמרתי שהיה לילה, והכנסתי לו מכה גדולה ומסוכנת ויפהפייה עם סיבוב של האגרוף. אבל הוא רק חייך, ופקח אלי עיניים כמו שני יהלומים בלילה. אמרתי שהיה לילה, ואמר "הכל עובר אליך, בודהה". (שהייה) אז עכשיו אני קורא רק את הדאהרמה. וכשהגברים בעבודה מעבירים פורנוגרפיה, אני מעביר הלאה וממשיך את הדאהרמה. וכשאמא שלי עושה לי חביתה עם צ'יפס ובייקון אני דוחף את זה ממני לכיוון המלחייה וקורא את הדאהרמה. וכשהאיש באוטובוס דוחף אני ממשיך עם הדאהרמה. אוממממממממ.)