מחבר: חנוך לוין

שם מחזה: ייסורי איוב

ידידנו איוב, אין דבר רחוק מאיתנו יותר מן הרצון להטיף לך מוסר במצבך הנוכחי. איננו שוכחים לרגע שלנו טוב עכשיו- אם כי מי יודע עד מתי- ולך רע. אנחנו רחוקים גם מלנסות לרמוז שאלוהים מעניש אותך על חטאיך. מי לא יודע שאיוב צדיק? ובכל זאת. יש כאן "ובכל זאת": פשפש מעט בעצמך. אולי חטאת פעם? לא? נסה להיזכר, זה הזמן. לא? גם לא לפני הרבה שנים? אף פעם? טוב, נניח. אבל אולי חטאת רק במחשבה? אפילו לא במחשבה? נניח. הרבה "נניח" יש פה. זה באמת עושה אותך צדיק, ואם צדיק, אולי האלוהים רק מעמיד אותך בניסיון, כפי שניסה צדיק אחר, את אברהם, וכמו לאברהם יגמול לך אחר- כך פי שבעים ושבע? מי יידע את מחשבות האל? כי בתוכנית האלוהית אנחנו הקווים, ואלוהים, הוא לבדו, רואה את התוכנית כולה. לאדם חשבון קטן, אחד ועוד אחד, צלחת ומטפחת, ואלוהים מעל יושב ומסכם את כל המטפחות, את כל הצלחות, את השמיים והארץ. הבט בעולם. אל תקרע חלקים ממנו, הבט בו כולו. ראה כמה נכון, מה צודק הוא. העולם האדיר והיפה, החובק כל, שאל תוכו ניגרים חיינו כמו המים הנוצקים מן הכד החשוך ופורצים פתאום החוצה אל שדה פתוח, והנה אדמה, הנה שמיים הנה עצים ועליהם פירות, וציפורים מקננות בהם, עולם כביר וססגוני, עולם מלא פגעים, אבל מלא גם בתרופות ונחמות, עולם מוכר לנו כמו בית, אך גם מלא תעלומה וסוד, עולם בו את האפלה מקיף חישוק גדול של אור. איוב, נחוץ גודל- נפש להקיף מבט את העולם כולו. אם יש בך גודל נפש- זו שעתו. קום, צא מתוך ייסוריך והאמן באלוהים!