מחבר: אז'ן יונסקו

שם מחזה: בעניין הביצה הקשה

בכדי להכין ביצה קשה בקש, ראשית דבר, מן החנווני ביצה קשה. אמור לו שיגביה את הביצה כנגד האור, יתבונן בה ויוודא שהיא טרייה. ביצה, ברוב המקרים, היא ביצת תרנגולת. אבל אפשר להשתמש גם בביצי ברווזה. הן בדרך כלל ירקרקות בהירות ויותר קשה להשיגן. חזור הביתה והשתדל שביצתך תישאר שלמה. ביצה קשה רצוי להכין במטבח. אם אפשר על גבי כיריים. אזהרה!- אין לשים את הביצה ישר על הכיריים. שים אותה בסיר. אבל, רגע! לפני זה יש לצקת מים בסיר. כמות המים צריכה להספיק לכיסוי הביצה. לדוגמא: בסיר עגול, שקוטרו 20 סנטימטר וגובהו 25 סנטימטר אין צורך אלא בחצי ליטר מים. מים אפשר להשיג בסיבוב ידיתו של הברז. ברז נמצא ברוב המקרים מעל כיור המטבח. אותו סיר, שבתוכו מים, שבהם שרויה הביצה- הוא הסיר שיש לשפות אותו על האש. אש מדליקים בעזרת גפרור. גפרור שולפים מתוך קופסא קטנה ומציתים אותו על ידי חיכוך באחת מדפנות הקופסא המצופים בזרחן אדום. את הגפרור הבוער מגישים אל נקבי המבעירים של הכיריים וגם זאת רק אחרי שמסובבים את הכפתורים המניחים לגז לזרום בצינורות ולהגיע אל המבערים שבהם הוא פורץ בצורת להבות זעירות. במקום גפרור אפשר להשתמש גם במצית רגיל וגם במצית מצויד באבן-צור או במצית חשמלי. המתן עד שהמים יגיעו לנקודת רתיחה.עכשיו הרגע להשקיע בתוכם את הביצה. כעבור עשר דקות תוכל להוציא את הביצה בעזרת כף. כך תמנע כוויות מאצבעותיך. ובגלל אותה סיבה עצמה שטוף את הביצה במים קרים. ועכשיו קלף את הביצה: מקישים על הביצה בסכין או בכפית נקייה. כאשר מתהווה סדק, מניחים את האובייקט הסדוק ומסירים את הקליפה. זאת עושים בעדינות רבה ובאצבעות חשופות.את שברי הקליפה שאגב, אינם ראויים למאכל, זורקים לפח האשפה או דרך החלון. את הביצה שים בתוך צלחת, רצוי שטוחה. אתה יכול לחתוך אותה לשניים בקו האורך שלה וזאת