היה לנו בן

אף אחד לא הכניס אותי לכלא

אליזבת ודונלד מאושרים עכשיו כל כך שלא יוכלו לשמוע אותי. אז אני יכולה לגלות לכם סוד: אליזבת איננה אליזבת, דונלנד איננו דונלד. והנה ההוכחה: הילדה שעליה דיבר דונלנד איננה הבת של אליזבת, אין זו אותה ילדה כלל. לבתו של דונלד

בגווי הם הולכים למזרח, השמש עולה מול פניהם ושוקעת בעורפם. עכשיו לילה. הם נבלעים בחושך, אב ובנו בזרועותיו. ערב. האב משכיב את בנו לישון, ערב ולילה. יום ועוד יום, הנה הם שניהם, מתגלגלים בחול, בפתח הבקתה, צוחקים. בוקר שן ראשונה.

ליאו : גם בשבילי הנסיבות היו בלתי נסבלות. העובדה שאתם חיים לכם בעניים – ידועה לי. אבל האגואיזם שלכם. האגואיזם שלך באמת עובר כל גבול. מה את חושבת שאני עושה בבית הזה 23 שנה? עיוורת אחת, חירשת שכמוך. אני סובלת.

חיוכי סתיו זה סיפור נצחי של כשלון. הם באים בזה אחר זה. הם מרגישים כוח אדיר. הם בטוחים שיכבשו את העולם. הם מטפסים עליך. משפשפים, משפשפים, משפשפים, בפנים מוצפים בדם, כאילו מנסים לפתור בתוכך איזה חידה מסובכת ואז הם מתיזים

(בחצי-צחוק, מנגבת את עיניה) אני לא בוכה. אני בשום פנים ואופן לא אבכה. זה לא מעצבן שמתחילים לבכות דווקא כששמחים? דודה אולי נורא רצתה לבוא איתי, קבענו בתחנה של הרכבת התחתית, אבל ברחתי לה. אני מקווה שהיא תחכה לי שם

אני חייבת לדבר איתך, האראס. לבד. אל תחשוב שאני יותר טיפשה ממה שאני. כל אחד עושה הצגה, כולנו, גם אתה. כל אחד מתנהג בצורה מוגזמת, ובסוף אפילו לא מרגיש שהוא עושה את זה. אבל עמוק בלב כולנו יודעים את האמת.

חמשה בנים- אתה לא יודע מה זה אישה לבד. אתה בכלל לא מתאר לעצמך. יכול להיות שאני לא צריכה לדבר על זה, אבל אתה לא יודע מה זה, בגדים, כלכלה, בית ספר, ושוב בגדים וכלכלה ובית ספר ותמיד רק לעשות

גברת גאבור: הם היו זקוקים לשעיר לעזאזל, הם היו מוכרחים להשיב על ההאשמות לפני שיאשימו אותם, ורק בגלל שמלכיור היה חסר מזל והסתבך איתם באותו הרגע. האם צריכה אני, אימו, לעזור לתליינים האלה לגמור את מלאכתם. אלוהים ישמור אותי