מה אתה? אפשר לחשוב! חרדל דיז'ון. הם לפחות פה. תורמים למדינה. מעלים את מפלס השפיות בארץ הזאת. אל תשחק את התמים: כאילו בזמנכם לא היו באנגים. זה מצחיק שאתה אומר שאתה אוהב את הארץ הזאת לא פחות ממני. אני לא

פוהורילה: מדברים פה הרבה "פוהורילה, פוהורילה", שואלים "מי זו הפוהורילה", אי, טיפשים, מה אתם באמת יודעים על הפוהורילה. הרי אפילו אני עצמי בקושי מכירה את עצמי, ואני עוד הכי קרובה לעצמי, יותר מאחות תאומה, אז אתם תכירו? אין, אין כול

אני אף פעם לא מדברת בערב, מהסיבה הטובה שהערב הוא שקרן. הרבה רעש והתרגשות בחוץ הם רק סימן לשלווה בנפש, השקט של הבתים הוא בוגד ומסווה את האלימות של הנשמות. לכן אני לא מדברת בערב, הסיבה הטובה שאני שקרנית בעצמי,

אני כ"כ עייפה

פרוזין: הו אלי מה גאה ובריא גוף אדם זה! כולך אומר בריאות הגוף! מעולם לא היה צבע פנייך כה רענן ושופע מרץ. מימיך לא נראית צעיר כל כך. אני רואה בחורים בני 25 והם זקנים יותר ממך. ושישים שנה- זה

באתי לביקור אצלכם. אני מפריעה לכם, נכון ? מכבידה עליכם ? אני באה לבקר אתכם ,ככה אתם מקבלים אותי ? ככה ? המשפחה אף פעם לא העריכה אותי. אין נביא במשפחתו. זרים כן מכבדים אותי. מנשקים לי את הידיים. אומרים

העלמה יוליה: לא, אני לא מוכנה עדיין לנסוע, אני לא יכולה. קודם אני צריכה לראות

כריסטין-את אישה, ואת הידידה שלי! היזהרי מהאיש הזה- הוא מנוול. הקשיבי אלי כריסטין – אני רוצה שתביני אותי. הקשיבי לי, כריסטין! את חייבת להקשיב לי –ואז אני אספר לך את הכול. את חייבת, את חייבת לשמוע ו… (בעצבנות רבה) :אני

תן גם לי למות! הרוג אותי! אתה – זה שיכול לחסל יצור קטן וחף מפשע מבלי להניד עפעף! הה – כמה שאני שונאת אותך– כמה שאני מתעבת אותך! בינך וביני זועק עכשיו דם מן האדמה. ארור היום בו נולדתי היום

פאולינה: תראה, חרארדו, מה דעתך על פשרה. הסכם, משא ומתן. כל דבר במדינה הזאת עושים בהסכמה רחבה, קונצנזוס, נכון או לא. כל חילופי השלטון עכשיו עומדים על זה, לא? הם מרשים לנו לנהל דמוקרטיה, אבל שומרים בידיים שלהם את השליטה