כשהייתי בפאריס*, בפברואר השנה*, כשהכול היה במצב של תהו-ובוהו*, ארבעה חיילים שיכורים אנסו אותי. (פאוזה( לא אהבתי את זה. (פאוזה) אבל כשחזרתי לשארלוויל*, וחשבתי על זה*, התחלתי להבין איזה ערך היה לחוויה הזאת בשבילי. היא הבהירה לי דברים שהיו לי
כי אני ליצן, אתם מתייחסים אליי כמו אל בדיחה חביבה. כל הקיום שלי בינכם בא מזה שאני מסתיר את עצמי. אז קורה שלפעמים חושבים: מה יש בוא בנפתלי שאנחנו לא מבינים? ונפתלי מתפרנס לו מהשאריות האלה של תשומת הלב, מוצץ
אני לא רוצה להיות גיבור. אני בסוף הדרך. אני על ראש ההר. עוד מעט הלילה ייגמר, החלום ישבר. אני לא נכנס לזיכרון, אני הורס את כל ההיסטוריה, אני לא רוצה להגיד לבני "והגדת לבנך"- אנחנו דור המדבר שצריך למות במדבר,
את זוכרת, כשהייתי בחוץ לארץ, פיקדתי על מחלקה. ובכן, איבדתי אותם. כמעט כולם נפלו. לוקח קצת זמן להתגבר על זה. כי אלה לא היו סתם חיילים. למשל, פעם ירד כמה ימים רצופים גשם, ובחור צעיר אחד, ממש ילד, ניגש אליי
(באכזריות) יש לי המון להגיד. שלוש וחצי שנים את מדברת כמו מטורפת. הוא אף פעם לא הטיס p- 40 היא יצאה מדעתה. (לכריס) הוא לא הטיסp- 40 מה איתך. מה קרה לך לעזאזל? מה- הרגתי??? איך יכולתי להרוג מישהו? לא
(במהלך המונולוג מדבר ליידנטל מול מראה) נדמה לי שמצאתי חן בעינייה. ממבט ראשון זה נראה ממש פשוט, אבל, אם חושבים על זה. מה פתאום שאמצא - חן בעיני מישהו? מה יש בי? יש בי משהו? אין בי כלום. (פאוזה) אני
נדמה לי שמצאתי חן בעיניה. ממבט ראשון זה נראה פשוט, אבל אם חושבים על זה, מה פתאום שאצא חן בעיני מישהו? מה יש בי? יש בי משהו? אין בי כלום. אני גבוה? חסון? אני לא גבוה וחסון. ואולי אני קצת
יוהוווווווווווווווווו!!!!! (אבל איש לא מעוניין בריקודי מלחמה. הם אינם מסכימים על מה שעולל לאוריון) עכשיו השיעור של כסח, חברה. שיעור אחרון. עוד נהר אחד. כסח ילמד אותכם משהו. נכון? (אין תגובה) הגנה עצמית. זה הנושא של השיעור של כסח. עכשיו.
אמא, אני רוצה לספר לך על המלחמה. דברים שאף אחד עוד לא אמר. עכשיו אני יודע מה זאת מלחמה. אני מוכרח לכתוב את זה ביומן שלי כי הם קוראים את המכתבים שלנו. חוץ מזה אני חושב שיש האזנה בחוץ. בג'ונגל