אריה יושב על הכורסה בחדרו ומקליט: יוסי שלום. הרבה יותר קל להקליט כשמדברים אל מישהו מוכר. יקר. בתחילה אדרוש בשלומך. אני מבין, שיעברו עוד הרבה שנים עד שניפגש, אני לא רואה את עצמי בא לאמריקה, ואילו המיאוס שלך מאתנו

פר: אצל גנדין מול הפלג

עורך הדין שלי יגיע מיד, רום מעלתך, עדיין עניינים לו לסדר במקום אחר,

מיהו ומהו פופר שאת מגינה עליו בחירוף נפש כזה?! פופר! פופר! היה לי אושר ,הוא היה קטן אבל מושלם, והוא היה של שנינו, רק של שנינו! אם היו שטויות- הן נשארו בינינו. אם נבחתי פעם מרוב שמחה- רק את ואני

ולנטין: אני יכול לבקש משהו? ולנטין: אני מרגיש מאוד מבולבל- ודפוק. אם זה לא יותר מידי הייתי רוצה להכתיב מכתב אליה. אכפת לך לכתוב אותו? אני לא מסוגל לאמץ את העיניים הכול מסתחרר לי. ולנטין:תודה אתה מאוד אדיב אלי. ולנטין:הנה

יהודי! יהודי! יהודי! מה זה יהודי?! מה הפירוש של להיות יהודי? להשתתף עם אחרים באמונה? לקיים מצוות? להיות קשור למסורת? אם כך, אינני יהודי. אתם מתייחסים אליי ברצינות עכשיו? אתם מתייחסים ברצינות בכלל למשהו, לעצמכם כבני אדם?! אתם משחקים באמונות

חכה רגע, אני מספר לך מש'ו. הוא שר, ת'מבין. מה ש- לדעתי זה בסדר, אבל לפעמים הוא עולה לכזה צליל, ת'מבין. זאת אומרת-גבוה. ת'מבין למה אני מתכוון? אני יודע מה זה טנור, אדון אלפיירי. זה לא שום טנור. אני מתכוון

הבעל: לכי אני אחכה

חברים, אחים לנשק, אנשי כל העם. לפני שנתיים ימים התעוררתי משינה טרופה של אדישות. במשך שבעה-עשר חודשים, ניסיתי בכל כוחותיי, יום וליל ללא הפוגה, להיפטר מרוח הרפאים שרדפה אותי כצל. אך לשווא, במיטה, ברחוב, בעבודה ובשעות פנאי, תמיד שבה וריחפה

אתה אומר שאלארד יחשוב שהוא ניצח. אז אני אגיד לך אם אנחנו נקבל את התוכנית המסעירה והנועזת שהצעתה אז נגרור את הרגליים קילומטרים על קילומטרים בשלג וברד , לכל מיני ברים מרוחקים , בשביל חמש דקות של שיחה חטופה אז