תן גם לי למות! הרוג אותי! אתה – זה שיכול לחסל יצור קטן וחף מפשע מבלי להניד עפעף! הה – כמה שאני שונאת אותך– כמה שאני מתעבת אותך! בינך וביני זועק עכשיו דם מן האדמה. ארור היום בו נולדתי היום
פאולינה: תראה, חרארדו, מה דעתך על פשרה. הסכם, משא ומתן. כל דבר במדינה הזאת עושים בהסכמה רחבה, קונצנזוס, נכון או לא. כל חילופי השלטון עכשיו עומדים על זה, לא? הם מרשים לנו לנהל דמוקרטיה, אבל שומרים בידיים שלהם את השליטה
הקובה: האם הגיע גם זמני ללבוש בגד שק?להתחיל בעבודות הבית הבזויות? הביאו לי את כלי הניגוב והצחצוח! היכן גיגית הכביסה? אטביע בה את סערת ליבי! תנו לבנים צואים- חסד אחרון למלכות טרויה! או, אולי, אודיסיאוס,עלי עוד לחכות ולראות קודם מה
אל תתאווה לצאת מיער זה. פה תישאר - וגם אם לא תרצה. מעלתי - במעלות עליון, אביב תמיד בממלכתי ישכון, ואותך אוהב. על כן, עימי תנדוד וצבא פיות עליך יעמוד; פנינים ידלו לך ממצולות ים, ומזמורים ירעיפו על ראשך הנם;
נדמה לי כאילו כל חיי עברו עליי בציפייה להיות שוב איתך. בצד הארי, במחנות
התגעגעתי אליך כ"כ. לא הפסקתי לשאול את עצמי מה אתה עושה שם. מה עובר עליכם. אם אתה, האלינה רודי ולוטק עדיין ביחד. כל יום קיוויתי שתבוא להוציא אותי מן הבית חרושת. אתה זוכר איך היינו רק אתה ואני והתרמיל שהשלכת
אחרי הפה שפתחת עליי אתמול, גם לא רצתי להגיד לך. מה אתם דואגים כל הזמן? אני לא בת שלוש! חזרתי בזמן לטקס הדפוק הזה שלא בזין שלי ללכת אליו. מה עוד אתם רוצים? אני לא רוצה לעמוד שם כמו מפגרת
אני לא רוצה לעמוד שם כמו מפגרת עם חולצה לבנה, אני לא רוצה להשתתף ב"טקס חלוקת הבגרות הראשון אחרי הניצחון המזהיר של מלחמת ששת הימים". ואני לא רוצה לחגוג על שקופיות של ערבים בלי נעליים, וטנקים שרופים, ורבין מחכה לנאצר.
אתם לא מעניינים בכלל.חייתם מספיק. הבת היחידה שלכם צורחת לתשומת לב ואתם שקועים בעצמכם.מכות מגיע לכם. והיא לא מופרעת, היא רק קצת מורדת זה הכול.והיא מורדת כדי לעשות רעש- כי לי מקשיבים שלה, רק שופטים אותה כל הזמן. (מרתה מושיטה
ידעתי שבסוף תגיע. כבר לא ביקרת אותי שבועיים. מה אתה אומר? אחותך מתחתנת מחר. אתה תגיע? כל הזמן עם החיוך הזה