פברואר 2021

חברים, אחים לנשק, אנשי כל העם. לפני שנתיים ימים התעוררתי משינה טרופה של אדישות. במשך שבעה-עשר חודשים, ניסיתי בכל כוחותיי, יום וליל ללא הפוגה, להיפטר מרוח הרפאים שרדפה אותי כצל. אך לשווא, במיטה, ברחוב, בעבודה ובשעות פנאי, תמיד שבה וריחפה

אתה אומר שאלארד יחשוב שהוא ניצח. אז אני אגיד לך אם אנחנו נקבל את התוכנית המסעירה והנועזת שהצעתה אז נגרור את הרגליים קילומטרים על קילומטרים בשלג וברד , לכל מיני ברים מרוחקים , בשביל חמש דקות של שיחה חטופה אז

יומני היקר, כדרכי מידי לילה- כמה מילים מן הלב לפני השינה. גם היום יומני, כמו בכל יום, הצלתי נפש מישראל. הוא היה איזו דמות טראגית במחזה ישן,כושי, מצביא, אמיץ, אבל קנאי חולני. הוא נשא לו אישה אחת לבנה, בת אצילים,

אף אחד לא תולה את עצמו וילי! אני ירדתי היום בריצה אחת עשרה קומות,עם עט נובע ביד. ופתאום עמדתי,אתה שומע אותי? ובאמצע בניין המשרדים הגדול הזה,עמדתי באמצע הבניין הזה,וראיתי את השמיים,ראיתי את הדברים שאני אוהב בעולם הזה. העבודה,האוכל והזמן לשבת