fbpx

רווקים ורווקות

מחבר: חנוך לוין
שם מחזה: רווקים ורווקות

זניידוך: נו, ראיתם נבלה? זרקה. גם כן עושה מעצמה בן אדם. גם כן יש לה מה להגיד. כל בהמה היום זמרת. זוהמה ואינטריגה. מה קפץ עליה פתאום? אולי השתגעה מאהבה? אלא מה! התפרצות שנאה כזאת מוכרחה לנבוע מאהבה יוקדת. מילא, שתירגע. עוד פרצוף לאהבות יוקדות. ואפילו אם לא השתגעה, אם סתם מחזור חודשי או סירחון דומה- יעבור, יעבור לה עם הצמר גפן בבית-כיסא. טינופת. גם כן פיגורה בשביל מחזוריות, תאריכים, לוח שנה- מנהלת גדולה, סוס יאור! ואם לא מחזור, אם סתם כעס? לא יחלוף? יחלוף! אישה. כעס. גם כן פרסונה בשביל להרגיש משהו. ונגיד אפילו שלא כעס, שנמאסתי עליה. אז מה?- היא בכלל יודעת מי נמאס ומי לא, זה בן אדם בשביל לדעת, להבין, לשפוט? חתול. חלב- זנב. קוקוריקו… סליחה. מיאו מיאו. ונאמר אפילו שכן יודעת, שרוצה לה מישהו אחר, מה זאת אומרת היא רוצה? מי זה היא? מה היא? יש בכלל היא? ומה פירוש רוצה? זה אישיות לרצות, להחליט ככה להחליט אחרת? ואדרבא, שתנסה לקחת לה מישהו אחר, את מי תיקח? במקרה הטוב תחפש לה שנה שנתיים עד שתגיע למישהו שיזכיר לה קצת אותי, שקצת דומה לי. ומי בכלל דומה לי? זה גברים? זה בני אדם? זה רגש? כולם הרי בהמות כאלה, ביצים וגרביים מסריחות, לכל אחד סטיות מגונות- אחד שותה את הקפה לא כמוני, שני מחליף תחתונים לא כמוני. ואיפה הנשמה, איפה הלבטים והרגישות, והדיבור הקצת מאנפף, והצחוק שלי, איפה פה הזניידוך? איפה עוד יהיה לה בחורון-פז כמוני שבאמצע ההזדווגות עוצר כל פעם ושואל: מה הטעם? וממשיך קצת ושואל: ולאיזו תכלית? וגומר, ואוכל משהו, וחושב על הריקנות האינסופית בעולמנו ונרדם. אין, אין היום מהמודל הזה. ואם כבר לקחת איזה אידיוט שמזכיר יד שנייה את זניידוך- איזה זניידוכוביץ או זניידוכנברג- אז למה כבר לא פשוט האורגינל עצמו? לא, היא שלי, שלי, המנוולת אולי בעצמה לא יודעת, אבל היא שלי. היא רק תתגלגל לה קצת על בטן של מישהו אחר, וההבדל מיד יצעק לשמיים. נו, נעניש אותה, ניעלם לה קצת, נכאיב לה, ניתן לה להירקב בבית חודש- חודשיים, ואז נופיע לה כמו גואל. נגאל אותה, את הסחבה. שטות. מילא. גם שבוע יספיק. בסך הכול אני מרחם עליה. נקבה. פרה. עטינים ואינסטינקטים. עד חצות. ארבע- חמש שעות של בכי חרטה יספיקו. נו, ננמנם רבע שעה וניכנס לגאול אותה. "סלח, סלח!" היא תתייפח, ושוב על הברכיים, ואני לא אסלח ולא אסלח, ובסוף- אסלח. כן, בסוף תמיד נעים. נעים, נעים, יהיה טוב, חג שמח ושבוע טוב.