מחבר:

שם מחזה: פייר פטלין

עורך הדין שלי יגיע מיד, רום מעלתך, עדיין עניינים לו לסדר במקום אחר,… הנה הרועה הנתעב, המתחבא מאחורי הקהל כאילו אין הוא מסוגל להוציא מפיו אפילו בהה!…הנוכל… מפחד מצדק.. בהה… בן רום מעלתך הוא הרג את כבשותי ואני אליו כאב התייחסתי, בשם כל הקדושים…אתה…??? בודאי הוא, הוא ולא אחר. הרי זה אתה, הרי לך מכרתי בזה הבוקר ששה ירד בד. היכן הכסף? גנב… רמאי.. הבט מעלתך, הוא לקח ממני.. ששה ירד של בד משובח…גנב… לעזאזל! אמרת שאינו יודע לדבר? ואין הוא בכלל מטומטם. גנב הוא כמוך. הרי אתה לקחת את הבד שלי. אחזור מעלתך.. אם כי הדבר קרוב ללבי לא פחות, אך לא נורא, נדחה זאת לפעם אחרת… ובכן, הרועה הלז לקח ממני ששה ירד בד… כוונתי כבשים. מעלתך יסלח לי .. הגנב הזה, הרועה שלי… אמר שאוכל לקבל בצהריים, בשל הבד.. הרועה היה עליו לשמור על עדרי ועשה עצמו חולה כשבאתי לקבל את הכסף… ומסטר פטלין… הוא קטל את כבשותיי וספר לי שמתו ממחלת הטלפיים ואני אשבע שראיתי איך לקח בעצמו את הבד…אני מתכוון לומר שהוא נשבע שלא הרג אותן.. אשתו נשבעה שהוא חולה אנוש… ושמעולם לא לקח את הבד. לא,לא, אותו רועה נבל… הוא לקח את הכבשים ואחר עשה עצמו למשוגע. רום מעלתך, איני יודע… מה… נבזה..חמור…!!!! אפוא הבד? הרי אתה לקחת אותו… אינך חולה? זה אצלו בזאת אני בטוח כשם שאני בטוח שיש אלוהים בשמיים.