מחבר: גטה

שם מחזה: פאוסט

אחרי כי תקרב שוב אלינו, אדון, ולכל הנעשה איתנו תשאלן ואחרי כי תראני תמיד ברצון תמצא גם אותי בין משרתי מעלה. סלח לי, רמות לדבר לא אוכל ואם כל-החוג ללעוג לי לא יחדל; לפאתוס שלי ודאי רק צחקת לולא את הצחוק מעל פיך מחקת לא אדע מה משמש ועולמות עליונים, כי ראה אראה איך בני אנוש מתענים אל קטן זה על הארץ, לו נוסח קבוע ומאז מבראשית הנהו תמוה. חייו גם טובו מעט שם מטה לולא נגה-שחק לשי לו נתת תבונה יקרא לו ומשמש לו להיות חיה רעה מכל החיות בעיני הוא דומה, שא ניב שפתיים, לאותו הצלצל גדל-הרגלים הטס ומקפץ בטיסה כאן וכאן ובעשב מהר שר שירו הישן ולו רק בעשב תמיד השתקע בכל חובץ שהוא את חטמו תוקע