מחבר: חנוך לוין

שם מחזה: משרת מסור לגברת מחמירה

הבעל: לכי אני אחכה…היית פה כל הזמן? המאהב: כן, נמנמתי קצת, מה היה לי לעשות? והייתי ישן אפילו עוד קצת אלמלא הצורך להשתין, אני חייב להשתין כל שעה, אפילו בלילה, מה לעשות, הפרוסטאטה. בזמן האחרון במיוחד, אין לי לילה. קם ורץ, חוזר למיטה, מייד קם. ובגלל שיוצאת טיפה אחרי טיפה עושה בישיבה. מביט על עצמי מתאמץ בראש שממול- נראה כמו הוגה. ובעצם הוגה בטיפת השתן הבאה. אין רגע שאין לי איזו טיפה להשתין. אני רק פוחד שכשאני בבית שימוש- בעולם נעשים דברים מדהימים. מגלים כוכבים. נשים מתענגות. אני פוחד שאני מפסיד הכול, אני בין הקירות, שאותם אני מכיר טוב יותר מתינוק את השדיים של אימו, ואני תמיד מחכה ומחכה. ובינתיים החיים עוברים. החלום שלי להתרוקן אחת ולתמיד לגמרי. הבעל: זה כבר לא יתגשם. המאהב: מי יודע.פעם ימציאו משהו. הבעל: בדור הבא זה כן. המאהב: בדור הבא הם כבר ישתינו כמו שצריך. הדור שבא אחרינו, ה-ם ישתינו! הם לא יזכרו שהיינו פעם, שרצנו בלילות לבית הכיסא. הם ישאלו:" מה עשיתם?", ואנחנו נגיד להם: האורולוגיה, האורולוגיה לא הייתה מפותחת מספיק. והם יצחקו. וישתינו במקהלה בזרם עז. הבעל: לאוקיינוס השקט. המאהב: ולאגם לוגאנו. אני ממש חוזה את זה. הבעל: אני לא יודע למה אני עומד ומפטפט איתך, יש לי המון לנקות ואין לי פנאי. היא מאוד עסוקה היום. המאהב: אנחנו טסים לאוסטרליה(פאוזה) We fly to Australia הבעל: אני אשב כאן ואחכה לכם שתחזרו. המאהב: We shell not come back הבעל: לא תחזרו- לא תחזרו. לי יש זמן. זמן הוא בדיוק הדבר שלא חסר לי. יש לי בשפע, יותר מידי. גם אצלי זה סוג של איזי. מה אעשה אם אלך למקום אחר? גם שם אשב ואחכה. אז מוטב כאן, קרוב יותר אליה, כשאני יודע כשהיא נמצאת שלושה מטרים ממני, ואני כמעט יכול לחוש בחמימות שלה, להריח את ריחות הגוף שלה. לחכות-זו המלאכה שאני מיטיב לעשות מכל מלאכה אחרת. תבין, בשלב מוקדם מאוד בחיי תפרתי לעצמי שק ולתוכו דחסתי את כל ההשפלות שלי. לא קיים על האדמה אדם שסבל כל כך הרבה השפלות כמוני, אבל כשהתעלמתי מהן והמשכתי הלאה, הן חדלו להתקיים. המאהב: Yes, I noticed the way you created your life in your imagination. הבעל: כי איך יכולתי לחיות בעולם האמיתי אם לא היה לי כזה? איך יכולתי להחזיק מעמד לולא הדמיונות?למעשה, זהו תפקידי על במת החיים: ממתין א', מציץ בשעון-ד', נאנח עמוקות-ח', רובץ ללא ניע-ט', רק תן לי לשבת ולחכות. המאהב: As you like but more far away, near the door because also wait on the threshold of her house. You need a retain permission appointment. הבעל: ג'ף? אתה פה? המאהב: Yes, I am here, I was just on my way to pees. הבעל: טוב…לך תשתין ואני אשאר לנקות את הלכלוך… שנים ויובלות לא יספיקו לי לנקות את הלכלוך שהשארת אחרייך.(לתמונה על הקיר)שנים ויובלות לא יספיקו לי לאחות את הפצעים שפצעת אותי, למה נשארתי איתך כל השנים? למה נתתי לך לרמוס ולרמוס, ולרמוס, מתוך תקווה נואלת שאי פעם בעתיד זה יפסק? (חובט את ראשו בקיר) איך אפשר להיות אידיוט כמוני? השיבי לי את חיי! יש לי בת! שמה חרמפל'ה ! היא עצמי ובשרי! ועם כל הבוז שבתי בזה לי, היא קשורה אליי בשלשלאות שלא תוכלי לנתק, יום אחד היא תדע את האמת. המאהב: היינו שנה באירופה. לא בקפריסין באירופה. למעשה די קרוב יותר לקופנהגן. אתה נשארת כאן לעבוד עבודות ניקיון. חצי שנה אחרי שחזרנו היא ילדה… הבעל: לא רק לא זה! המאהב: חצי שנה אחרי שחזרנו היא ילדה אותה. אתה ידעת את זה כל השנים… הבעל: לא רק לא זה! המאהב: לא שאלת כלום..למה לא שאלת? הבעל: אל תיקחו לי אותה! אל תיקחו לי את ביתי! המאהב: איך יכולת להיות פחדן עלוב כזה? איך בלעת הכול, ליווית אותה לחדר היולדות, שמחת בילדה כמו אידיוט, בילדה שאינה שלך, ולא בשר מבשרך! הבעל: תנו לי את הילדה שלי! החזירו לי את הילדה שלי! אין לי שום דבר אחר בחיים! תראה איך נותרתי עירום לחלוטין?! המאהב: בתנו באה להיפרד מאיתנו, אמרת לה שלום? הבעל: ג'ף?…אתה ה?…אתה האבא…? המאהב: אנחנו מאוהבים בלהט כבר 50 שנה. אתה הייתי באירופה, לכיוון קופנהגן, זה בהחלט היה כיף. אני זוכר את הלילה שעיברתי אותה… זה היה איזי פו מי…תענוג גדול, וגם פורה… אז מה?! התיימרת לשווא כל השנים? הבעל: וודאי. על כך מגיע לי עונש חמור. המאהב: בודד כמו כלב ומתיימר להיות משויך. הבעל: לא משויך לכלום. הענש אותי! המאהב: אל תדאג. עצם המחשבה שיכולת לחשוב שיצאה ממך… Ok we are late to the flight…good bay my love