מבקר המדינה
מחבר: אילן חצור
שם מחזה: מבקר המדינה
פפרנו: זהו… הכרישים הריחו דם… עכשיו העיתונאים ישרצו פה כמו עכברושים ויתחרו ביניהם מי מוציא הכי הרבה זבל… אני יודע מה הם יכתבו, שאני מושחת, מגלומן, פרובינציאלי… אני פרובינציאל? הם פרובינציאלים. יושבים בתל אביב וחושבים, שהם בלונדון. כותבים באיזה מקומון וחושבים, שזה ה"ניו יורק טיימס". שיכתבו מה שהם רוצים. המצפון שלי נקי, אדם שעובד יום ולילה, אדם, שהפך רחוב עם שני עצים לעיר ואם בישראל, אדם, שאם הוא היה הולך לעסקים פרטיים היה מרוויח ארבעים אלף שקל בחודש מינימום, ומה אני מביא הביתה? ארבעת אלפים, חמשת אלפים שקל בחוש. מה עשיתי? אני המצאתי את השיטה? זאת הנורמה. תגידו לי אתם, מה הפשע הגדול שלי? שיקרתי? נכון, שיקרתי. את משרד האוצר , כדי להשיג תקציבים. רימיתי? כן, רימיתי. אבל את מי? את העצים, שהבאתי לכאן מהצפון, אם העץ היה יודע, לאיפה הוא בא, הוא היה מתאבד. גנבתי? כן, גנבתי. אבל ממי? לא מהתושבים חס וחלילה, גנבתי מהגנב הכי גדול, ממי שגונב כל יום אותי, אותך את כולנו! הממשלה! (הפלאפון של מצליח מצלצל, מצליח עונה ומעביר לאוסקר, דממה) כן… מדבר… כן אדוני… כן אדוני… מיד אדוני. (טורק, המום) רבותיי יש לי חדשות רעות… כולנו חייבים להתייצב מעד בעירייה. הגיע פקיד בכיר ממשרד מבקרת המדינה.