מחבר: ברי קיף

:

מה בכלל יקרה לי אחרי היום?…. בכל מקרה… ישבתי פה חמש שנים…. חמש שנים התכוננתי ליום הנפלא הזה. ליום שבו אני אושיט סוף סוף את הרגל ואצעד לעולם הגדול והאמיתי. וכל זה אחד מתוך כמה? מתוך אלף ומתאים כמוני? אה? אבל מה יקרה לזה שכאן, (מצביע על עצמו) מה יקרה לזה שפה אחרי היום? הה? הה?חמישים שנה של עבדות בפרך מתחילות עכשיו… אומרים, כשבן אדם שהוא טובע, כל החיים עוברים לו מול העיניים… ככה, בשניות האחרונות לפני שהוא שוקע… והיום בבוקר, כשעמדנו כולם באולם… והמקלה שרה את השירים הדפוקים שלה… והתזמורת נשפה לנו לאוזניים… וכל החכמים שרו את השירים הדפוקים שלהם בלטינית וכל זה…וראש העיר דיבר את השטויות שלו…"כל כך גאה"…"כל כך מאושר"… וכולנו התפללנו לאלוהים הגדול…. וראינו איך כל הגאונים הקטנים מקבלים את הפרסים שלהם… מחיאות כפיים…. מחיאות כפיים….הולכים לאוניברסיטה… מחיאות כפיים…. נבחרת הכדורגל… מחיאות כפיים….המשלחת לפקיסטן…. מחיאות כפיים….אני…אני – אולי לא כל החיים שלי עברו לי מול העיניים, אבל כל העתיד שלי כן עבר: ענן אחד גדול עם שום דבר בפנים. (שקט. הוא מדליק סיגריה, מסתכל דרך החלון( היונים יושבות על חוטי החשמל. הן מסודרות, אין מה להגיד… יכולת לשבת על החוטים בלי להישרף…. יכולות לעוף לאן שבא להן… לסבא שלי היו כאלה…. מצחיק כל היום הם עפות ולא מזיעות מתחת לכנפיים….(הפסקה(