מחבר: יהושוע סובול

שם מחזה: ליל העשרים

כי אני ליצן, אתם מתייחסים אליי כמו אל בדיחה חביבה. כל הקיום שלי בינכם בא מזה שאני מסתיר את עצמי. אז קורה שלפעמים חושבים: מה יש בוא בנפתלי שאנחנו לא מבינים? ונפתלי מתפרנס לו מהשאריות האלה של תשומת הלב, מוצץ מזה את הקיום שלו. לא מי יודע איזה קיום חשוב אבל גם זה משהו. עובדה שהוא חי. לפעמים הודות לטיפונת זו של מסתורין אפילו נדמה שיש בנפתלי הזה איזה סוד.. כי מה זה נפתלי ? כלום ! אחיזת עיניים, העמדת פנים של בנאדם. נפתלי הוא יצור שצריך לצעוק ולהתרתח כדאי להרגיש שהוא כועס, צריך לצחוק ולשיר כדי להרגיש שהוא צוחק וצריך לבכות כדי להרגיש שהוא עצוב.