מחבר: וויליאם שייקספיר

שם מחזה: חלום ליל קיץ

גברתי כבר מאוהבת במפלץ. ליד ערשה, בצל האילנות, לעת אשר שקעה בחלומות, כת-פוחזים, ריקים ונואלים, מאומני-אתונה הניקלים, שם נועדו לחזור ברוב קולות על מחזה לכבוד יום- הכלולות. וראש הפוחחים, הדיוט מושלם הגלם שגילם את דמות פירם, סים שיחו, נכנס לתוך השיח, ושם-אני הגחתי-גיח, ועל ראשו הרכבתי ראש חמור אך- תסבי לו קוראת, והגיבור, הלץ שלי, מופיע בהדר ואז, כמו להקת אווזי-הבר המגלה ציד בסתר-הר או כסיעת-עורבים צווחת-רע ולמפץ רובה חיש-ממריאה ונפוצה כמוץ בסערה- כך, למראה דמותו, פרחו ביעף, ומעדו מקול עלה נידף, וצעקו – "הצילו רוצח מטורף" רוחם רפתה-מעצם האימה, ועל עצים ואבנים הכריזו מלחמה: קוץ ודרדר תלשו מהם בכוח כובע וגם שרוול – מכל הבא לחוח, (כי הכושל הוא טרף לעוברי-האורח.) הם נסו מפני כל עוד נפשם, רק את פירם הטוב הותרתי שם, ובזה הרגע-בחסדי אמור- טיטניה קמה, ותאהב חמור.