מחבר: אוגוסט סטרינדברג

:

את רוצה לדעת מדוע אני לא שווה שום דבר? משום שלא הינקת אותי מעולם. כל מה שאני קיבלתי היה אומנת עם בקבוק זכוכית. וכשגדלתי מעט היה מותר לי ללכת אתה לבקר את אחותה שהייתה זונה. ושם ראיתי את כל המחזות הפרטיים, הסודיים ביותר, שילדים בדרך כלל רואים במקרה אצל כלבים ברחוב באביב ובסתיו. וכשסיפרתי לך על זה – הייתי רק בן ארבע – סיפרתי לך שהייתי בבית בושת, אמרת שזה שקר והכית אותי על שקרנותיי, למרות שאמרתי אמת. האומנת, שקבלה את זה כעידוד מצדך, הכניסה אותי בגיל חמש לכל הסודות. הייתי בן חמש ( מתחיל לבכות ) ואז התחלתי להיות רעב ולסבול מקור כמו אבא וכולנו. עד היום לא ידעתי שגנבת את כסף משק הבית וכסף לעצים. הביטי עליי – פליקאן – הביטי על גרדה בעלת החזה השטוח. איך רצחת את אבי את יודעת יפה כמוני – איך הבאת אותו לתהום הייאוש, פשע שעליו אין עונשין על פי החוק. איך רצחת את אחותי את יודעת טוב יותר מכל אחד אחר. אבל עכשיו גם היא יודעת. היא יודעת מה שאת יודעת ומה שאני אינני יכול להוציא מפי. (בוכה) זה נורא שאמרתי את מה שאמרתי. אבל הייתי מוכרח. כשאתפכח, אני אתאבד. אני מרגיש את זה. לכן אני לא מפסיק לשתות. אני לא מעז להתפכח.