מחבר: אוגוסט סטרינברג

שם מחזה: העלמה יוליה

כריסטין-את אישה, ואת הידידה שלי! היזהרי מהאיש הזה- הוא מנוול. הקשיבי אלי כריסטין – אני רוצה שתביני אותי. הקשיבי לי, כריסטין! את חייבת להקשיב לי –ואז אני אספר לך את הכול. את חייבת, את חייבת לשמוע ו… (בעצבנות רבה) :אני מבקשת ממך, כריסטין, נסי להיות שקטה והקשיבי אליי. אני לא יכולה להישאר כאן-וגם ז'אן לא יכול להישאר כאן- ולכן אנחנו חייבים לנסוע. אה, אני יודעת- יש לי רעיון!אולי שלושתנו … אילו נסענו לחוץ לארץ- שלושתנו יחד-לשוויצריה –היינו יכולים לפתוח מלון –יש לי כסף, את מבינה… (היא מרימה את תיקה, ומטלטלת אותו אנה ואנה לפני עיני כריסטין) ז'אן ואני ננהל את העסק-ועלה על דעתי, שאת תוכלי להיות ממונה על המטבח. את לא חושבת שזה יכול להיות נפלא? הגידי שאת באה. בואי איתנו –ואז הכול יסתדר! בסדר? הגידי כן ! את לא היית אף פעם בחוץ לארץ, כריסטין- את צריכה לנסוע קצת ולראות את העולם, אין לך מושג כמה שזה נחמד לנסוע ברכבת! כל הזמן רואים אנשים חדשים, ארצות חדשות! ובהמבורג נרד ונלך לראות את גן החיות-זה ימצא חן בעינייך. וכשנגיע למינכן , שם יש מוזיאונים ושם תראי את התמונות של רובנס ורפאל ועוד ציירים גדולים, את יודעת… בטח שמעת על מינכן , נכון ? זה איפה שהמלך לודוויג היה גר, את יודעת, המלך שיצא מדעתו… ואז נבקר בטירות שלו-הטירות עדיין קיימות, והן יפות כמו הטירות באגדות –ומשם,את מבינה, כבר קורב לשוויצריה-והאלפים! חשבי על האלפים, שהם מכוסים שלג גם באמצע הקיץ- ותפוזים גדלים שם –ושיחי דפנה, שנשארים ירוקים כל השנה! ובשוויצריה נקנה בית מלון –אני אדאג במשרד לחשבונות, בעוד שז'אן ידאג לאורחים, לקניות, למכתבים… תמיד תהיה המולה מסביב.. שומעים את שריקות הרכבות- האוטובוס מגיע –הפעמונים מצלצלים מהחדרים במלון ומחדר האוכל- אני רושמת את החשבונות –ואני גם יודעת איך לפלפל אותם כהוגן… אין לך מושג כמה שהתיירים נהיים חרדים כשמגישים להם את החשבון! ואת- את תנהלי את המטבח! ברור שלא תצטרכי לעמוד ליד התנור, רק תצטרכי להתלבש יפה כך שתוכלי להופיע לפני האורחים… ועם היופי שלך – כן, זו לא סתם מחמאה-עם היופי שלך תוכלי בקלות לתפוס לך חתן! איזה אנגלי עשיר, למה לא? אותם קל מאוד… (מאיטה את הקצב) .. לתפוס… ואז נבנה לנו וילה על שפת אגם קומו..אמנם יורד שם לפעמים קצת גשם, אבל השמש ודאי גם כן זורחת שם לפעמים-אף על פי שבדרך כלל יש קודר שם כנראה –וככה- טוב, אנחנו תמיד יכולים לחזור אחר כך… לכאן- או למקום אחר…