מחבר: יעל רונן

שם מחזה: המדריך לחיים הטובים

ידעתי שבסוף תגיע. כבר לא ביקרת אותי שבועיים. מה אתה אומר? אחותך מתחתנת מחר. אתה תגיע? כל הזמן עם החיוך הזה… תגיד כבר משהו. לא האמנת שאני אתחתן, אה? ועוד בגיל 25. גם אני לא האמנתי. "מי ייקח אותך יא דבה", זוכר שהיית אומר לי את זה, ואני הייתי זורקת עלייך כוסות ואתה היית הולך להלשין לאימא, איזה מניאק. מוזר שאני זוכרת אותך רק עם הבגדים האלה, והגיטרה ביד… כל הזמן עם הגיטרה ביד… כאילו שהיא חלק מהגוף שלך. למה לא לימדת אותי לנגן?!?! זה כל כך חסר לי… אתמול פתאום נזכרתי בשיר הזה שהיית שר לי כל הזמן, אתה זוכר? זה היה אחרי שנפרדתי מגיא, אתה היית מנגן לי אותו ואני הייתי בוכה, זוכר? "יש לי סיכוי להינצל אני יודע, אני אוכל להתעורר להתפכח, אני אוכל עוד לדבר באהבה, על עצמי ועל העיר ועל אישה. כבר עכשיו אני פחות כועס, וגל שקט של רגש מתפקע, אמא שרה לבן, בלילה, אמא כאן, לידך, כל הזמן…" דניאל אני הולכת להיות אימא… איזה פחד. למה אני עושה את זה… הכול מתמוטט לי בין הידיים. הבטיחו לי שהזמן יעשה את שלו, אבל זה רק הופך להיות יותר ויותר קשה. אני כל הזמן מפחדת, דניאל. אני מפחדת שכולם ימותו לי. אני מפחדת להישאר לבד. כל טלפון שמצלצל מבהיל אותי. אני פשוט יושבת ומחכה שמשהו רע יקרה, שעוד מישהו ימות לי ויעזוב אותי ככה, בלי להיפרד! אני מתחתנת מחר ואני לא מסוגלת לשמוח. אני לא מרשה לעצמי שום דבר. כי אני יודעת שכל אושר, אפילו הכי קטן, הוא זמני. מיד אחריו חייב לבוא משהו רע. אני מפחדת דניאל, אני מפחדת ששום דבר לא יאיר לי יותר. שהחיים שלי יישארו אפורים לתמיד. שאני לא יידע מה זה אושר יותר. אתה יודע, זה עוזר לי לדבר איתך. חבל שאתה אף פעם לא עונה. אתה תמשיך לבוא נכון?…