מחבר: ג'והן הרברט

שם מחזה: החשבון

אף אחד לא הכניס אותי לכלא… אף אחד… אף אחד באמת! זה קרה. כאלה הם החיים שלי. מההתחלה. אני יודע מראש מה מחכה לי. כנופיה של בחורים- בשכונה- אותו לילה- הם התגרו בי. זה היה יום המשכורת שלי- הכסף היה עלי- הם ידעו. תוך שנייה השכיבו אותי על הכביש-בעטו בי- בעטו כל כך חזק הסתכלתי למעלה- כל כך הרבה רגליים- אבל ראיתי גם שוטר. תודה לאל! היה המון דם- לא הרגשתי כלום- פתאום עמדתי על הרגליים! ואז- השוטר הסתכל עלי- ראיתי איך האהדה שלו עוברת- אל הכנופיה. הוא שכח מהכסף שלי- הוא התחיל להתלהב. הוא שאל אם הם התעסקו איתי- מבחינה מינית. כנופיה שלמה- כמו נבחרת כדורגל. כולם הופיעו פתאום והאשימו אותי- אמרו שאני התחלתי איתם. ארבעה העידו נגדי בבית המשפט. אמא שלי המסכנה- מזועזעת- ישבה שם וניסתה לחייך אליי- עיניים שחורות והפחד, אלוהים תעזור לה. היה לי עורך דין. אבל זה היה מאוחר מידי. אחרי שהוא קיבל את הכסף לא היה אכפת לו לקלקל לעצמו את השם. לא הייתה בכלל הגנה. סתם עסקה, כמו משפט בתחנת משטרה. כולם חברים- שוטרים ועורכי דין ביחד! זרקו אותי לחסדיו של השופט. הו אלוהים, השופט הזה עם המבט הממהר, הוא שמע את העדות הנקייה של המשטרה ואת הבקשה המתוקה והדבילית של עורך הדין שלי. רציתי לצעוק: "תנו לי לדבר"! תשאירו לי לעזאזל קצת כבוד עצמי! אלוהים ישמור… השופט השמן הוריד עלי מבט- שישה חודשים מאסר כאילו שלכלכתי לו את הידיים. שישה חודשים, ששת אלפים נשמע אותו הדבר. הכול ישתנה בעוד חודש האאא???? איך ישתנה? וכשאני ישתחרר? החיים שלי יחזרו כמו שיהיו? אמא שלי המסכנה מה איתה? מה יהיה איתי? מה יהיה עם מונה??