מחבר: מוטי בהרב

שם מחזה: החוג לדרמה

מה זה להיות פושע? אמא שלי אומרת שזו מין מחלה כזאת, אמא שלי כבר כמעט בת שבעים וחמש, אבא שלי עוד מעט יהיה תשעים. הם קראו לי יצחק כי נולדתי במקרה שהם כבר היו כל כך זקנים כמו אברהם ושרה, הם כל כך צחקו שנולדתי אז החליטו שגם השם שלי יהיה יצחק אבל מה, החבר'ה קוראים לי עסאבי למה אני עצבני… תמיד תופס קריזות, איך אפשר שלא לחטוף קריזות, בבית סוהר, איך לחוץ, צפוף, רחוק מהחופש כמו שרחוקים מחלום, מגיל תשע אני כבר לא יודע מה זה חופש, אני כבר רגיל שאם רוצים חופש, צריך גם אותו לגנוב, הייתי בורח מבית הסוהר רק בשביל לנסוע לעיר ולסתלבט בבית קפה ולראות חתיכות בעיניים שלי הרעבות ששום דבר כבר לא השביע אותם ואחרי כל חופש גנוב כזה, צינוק ומכות, אבל מה היה כדאי. בבית סוהר היו כל החברים שלי אבל עד שהשגתי חברים, הייתי מכסח ראשים…כן… מכסח ראשים, הצלחתי לשבור רגל מהמיטה שלי והייתי ישן איתה בלילה, אתה יודע מה זה לחטוף מכה בראש מרגל של מיטה? הרבה חטפו את זה. מה… הייתי ילד בן תשע כשנכנסתי למוסד הראשון ואתה יודע כמה ניסו להשתלט על הילד הזה שהייתי אני? אבל אף אחד לא הצליח, אני ישבתי בצינוק אבל כשיצאתי הם ידעו שבשביל להיות חבר שלי צריך לתת לי את הכבוד, אחר כך בתי סוהר ופריצות ובריחות וצינוקים ושכלול השיטה… עכשיו אני שוב כאן בתור פושע כמו שהייתי… מה אפשר לעשות כנראה שזו באמת מין מחלה כזאת כמו שאמא שלי אומרת… יש לי מחלה שאני אף פעם לא ארפא ממנה. הייתי נרקומן והבראתי, מהמחלה הזאת לא הצלחתי להירפא… דוד המדריך עשה שאני יחשוב שאני לא פושע יותר, שיעני הבראתי, אבל עכשיו הוא כאן יחד איתי ומה? הפעם הוא גרם לזה שאני יכנס, למה נתתי בו אמון כמו שעוד לא נתתי לאף אחד בחיים שלי, והחופש שהפעם השגתי בלי לגנוב אותו, הלך פארש. אדוני החוקר, אני עכשיו שואל אותך, אני שואל גם את דוד המדריך, בשביל מה בנאם צריך לחשוף את עצמו? בשביל מה צריך לספר סיפורים על מה שהיה אם אפשר להעלים דברים? למה שידעו מה עשיתי בעבר? אם תופסים אותי, אז זה משהו אחר, אבל אם לא? מה אני צריך להיות פושע, רק בגלל שפעם בעבר גנבתי? בשביל מה? בשביל מה אני צריך לחשוף את עצמי סתם?