מחבר: מישל טרמבלה

:

אתה רוצה לדעת מה היא אמרה כשהיא גילתה שאני הומו? הא? אתה באמת רוצה לדעת? אני הייתי בחמישית בסנט- אאוסטאש, וכולם צחקו עלי בגלל שנראיתי כמו ילדה… אל תדאג קיורט, זה לא ייקח הרבה זמן. אני לא מזוכיסטית. חוץ מזה, בכלל לא משנה מה עוללו לי. בסוף אני הצלחתי להסתלק. וזה הרבה יותר ממה שקרה לחריינים מהכיתה שלי, שכל הזמן שיחקו לי את המתנשאים וכתבו "למייה הומו" בכל בית שימוש… "למייה רוצה את הזין"… לא, אני כבר לא חושבת על כל זה. הם היו בסך הכל חבורה של סוטים קטנים… אבל היא… מה שהיא עשתה לי, זה סיפור לגמרי אחר. (שתיקה( היא בטח ידעה זמן רב לפני שסיפרתי לה. אלוהים, כולם ידעו. כלומר כולם החליטו. הם ראו את זה, ניסחו את זה, דיברו על זה, וכולם חשבו שזה נורא- נורא מצחיק. ואני , כשאני תפסתי שלהיות "מלכה" זה לא רק להתנהג כמו אלא זה גם שאת רוצה להיות בחורה, בחורה אמיתית, ושאפשר להיות אמיתית, שאפשר לעשות את זה… כשהבנתי שזה נכון, שהבחורים בבית הספר שלי, בעיקר אלה שהיו בשביעית משכו אותי… הלכתי ישר לאמא שלי. אלוהים כמה שזה היה טיפשי! הייתי כל כך נאיבית שחשבתי שהיא תעזור לי… או לפחות תסביר לי… מה זה קורה לי… אמא שלי, שתמיד נישקה אותי ופינקה אותי והלבישה אותי, שלא הפסיקה להגיד לי כמה שנשים מסוכנות ושאני לא צריכה להתקרב אליהן… בגלל שהיא רצתה אותי רק לעצמה… להיות לה למשענת לעת זקנה, כך אמרה… היא פחדה פחד מוות שאיזו אישה תבוא ותגנוב אותי… מארד… אתה יודע מה היא אמרה לי. כשסיפרתי לה שהתחלתי לשכב עם גברים? היא אמרה, " אם זאת דרך החיים שאתה רוצה, קלוד, תדאג שהם יהיו יפי- תואר ". זהו זה. אף מילה נוספת. והיא תארה לעצמה שהיא תוכל להחזיק אותי לידה. (שתיקה( אבל ביום שמלאו לי שש- עשרה כבר הייתי בדרכי למונטריאול… עם החתיך הראשון שמצאתי ואחר כך… צעד אחר צעד… לאט לאט… נעשיתי הוזאנה… הוזאנה, ידידת האופנוען! הוזאנה, הספרית החביבה של בריון הקשקשים! הוזאנה מלכת האופנוענים! ומאז, כל פעם שאנחנו ביחד, שתינו מתנהגות כאילו שום דבר לא קרה. היא מעמידה פנים שהיא לא רואה כלום כך שהיא לא צריכה לדבר על מה שהיא לא רואה. ואני אין לי שום חשק לשעשע אותה ב"הרפתקאות הארוטיות הסוערות" שלי. וזהו זה. סוף סיפור ההצלחה הנוגע ללב והלא מקרי הזה… כל כך נוגע ללב, וכל כך יד שנייה…