מחבר: קארל צוקאמייר

שם מחזה: הגנרל של השטן

אני חייבת לדבר איתך, האראס. לבד. אל תחשוב שאני יותר טיפשה ממה שאני. כל אחד עושה הצגה, כולנו, גם אתה. כל אחד מתנהג בצורה מוגזמת, ובסוף אפילו לא מרגיש שהוא עושה את זה. אבל עמוק בלב כולנו יודעים את האמת. הארי – אתה לא יכול להמשיך ככה. למה אתה הורס את עצמך במו-ידיך? זה לא חייב להיות ככה! אני לא מסוגלת לראות את זה. אני לא רוצה. אין כל-כך הרבה גברים בעולם. גברים אמיתיים. אתה גבר. כואב הלב עליך. למשל הארטמן – זה לא היה לי קל במיוחד, אני מאוד מחבבת אותו, הוא בחור חמוד. אבל מה הייתי עושה איתו? לא מספיק לי בחור חמוד, עד כמה שלא יהיה ישר והגון. והאחרים, הם בכלל לא שווים כלום. אני מחפשת גבר שיכול להנהיג, שיכול להתמודד – לעמוד בראש האומה. אתה יכול לעשות את זה, הארי. אתה חייב לעשות את זה. זאת סתם עקשנות אידיוטית, אם אתה לא מוכן להצטרף אלינו. אתה לא יהודי ולא קומוניסט. אתה יודע בעצמך, שלא תוכל להילחם בהם. אל תהיה נאיבי. יש לך דם, טוהר גזע, אומץ רוח. אתה נולדת להיות שליט, לקחת פיקוד, לשבת בראש. אתה נהנה מאוד להיות גנרל נאצי, הברק, המעמד, זה מצא-חן בעיניך. למה להפסיק עכשיו? אתה יכול לעמוד בראש כולם. יש לך את כל מה שצריך! תשכח מכל הזבל. חירות, הומניזם – זה קשקוש. חופשי זה מי ששולט באחרים. יש רק שתי קבוצות בעולם – העליונים והתחתונים. ומי שמתחת, לא מגיע לו יותר מזה. זאת האמת. אתה שייך לעליונים. מעל כולם!אני אראה לך את העולם, כמו שאפשר לראות רק מלמעלה! תסתכל למטה, הרי אין לך סחרחורת! תראה את כל האחרים: צללים – חלשים – רכיכות! וההנהגה שלנו – יש שם כמה אנשים לעניין – אבל בלי חוט שידרה. גרינג, נוד נפוח, מילך, קסרלינג, כולם, סמרטוטים רודפי-כבוד, אנשים כמו אבא שלי, בובות שעווה. להימלר יש ביצים, אבל הוא לא חייל. אם רק תרצה – אתה יכול לשים את כולם בכיס הקטן. אין לך דם? אתה סמרטוט רצפה? כבר אין לך אינסטינקט? תוך שנה אתה יכול להיות הגדול מכולם – הכוח שמאחורי הפיהרר – ולחסל את כל מי שלא מוצא-חן בעיניך. כוח זה חיים. זה תענוג. בן-אדם – אם רק תסכים – אני אעשה אותך ענק. כי אני רוצה אותך. Voila. אתה יודע את זה, אז למה לא להגיד את זה. אני רוצה אותך, אני רוצה אותך מהרגע הראשון. ופיצכן משיגה מה שהיא רוצה. אתה צריך רק את האישה שתנער אותך, שתעיר אותך, שתדרבן אותך, כדי שתרוץ ישר למטרה. אתה צריך אותי, הארי.