מחבר: פרנק וודקינד

שם מחזה: האביב מתעורר

אילזה: אני חוזרת עכשיו מהעיר. אני הולכת הביתה. כבר ארבעה ימים לא הייתי בבית. אימא שלי תשתולל כשתראה אותי. הייתי באורגזמה. כן, נו, עם קארל ונוהל, ופאגניני, ושילר, ודוסטויבסקי, וולסקז, ואל גרקו, ורמברנט, וואן גוך, עם כולם, כולם. אוה… אימא תשתולל. קארל משוגע לגמרי. הוא מצייר אותי כמו הפסל של ונוס, אני אומרת לך הוא משוגע לגמרי. תשמע מה קרה שלשום, דרכתי לו על שפורפרת צבע, אז הוא מנגב את כל המכחול בשערות שלי, אז אני הפכתי לו את כן הציור, אז הוא זורק לי את כול הצבעים על הראש. אז, אני מעיפה לו סטירת לחי, אז הוא קופץ אחרי עם סרגל מעל הספה והופך את כול השולחנות והכיסאות בסטודיו ואז מאחורי התנור מונח רישום, אז אני תופסת אותו ואומרת לו: או שתהיה ילד טוב או שאני קורעת. אז בסוף הוא נשבע שהוא יתנהג יפה ומתחיל לנשק אותי- הוא נורא נישק אותי, אני אומרת לך, מלא מלא נשיקות, ממש המון. אז אתמול הייתי אצל נוהל, שלשום אצל רמברנט- וביום ראשון אצל ואן גוך. אל- גרקו נתן לי שמפניה ופאגניני שתה מתוך המאפרה. שילר שר שירים גסים ודויסטויבסקי שבר את הגיטרה. הייתי כל כך שיכורה שהיו צריכים לקחת אותי ולהשכיב אותי במיטה. אתה זוכר איך שיחקנו בשוטרים וגנבים?- ונדלה ברגמן ואתה ואני וכולם. תגיד מה ונדלה עושה עכשיו? לא ראיתי אותה מאז השיטפון הגדול. ונדלה הייתה אצלנו לפני כמה זמן והביאה לאמא שלי צנצנת ריבה. אני לא הייתי בבית כי הייתי דוגמנית בשביל לנדאואר. הוא רצה שאני אשב לו בתור מריה הקדושה עם ישו התינוק על הברכיים. בקרנבל האחרון שתיתי שלושה ימים ושלושה לילות רצוף, לא ישנתי רגע. עברתי מבר אחד לשני, היינריך מצא אותי בלילה השלישי. שכבתי בשלג בלי הכרה, אז הוא נתקל בי במקרה. אז אחר כך הוא לקח אותי אליו הביתה ונרקבתי שם שבועיים. הוא שיגע אותי. כול בוקר הוא הכריח אותי ללבוש בגדי גברים. וכל יום הוא צילם אותי בפוזה אחרת. הוא כל הזמן היה מקשקש על רצח ויריות והתאבדות וסמים. לילה אחד הוא לקח איתו אקדח למיטה, טען אותו בכדורים, תקע לי אותו בחזה ואמר: מצמוץ אחד ואני יורה. בחיי הוא היה מסוגל לעשות את זה. היה שם ראי ענק מעל המיטה, בגלל זה החדר הקטן נראה גבוה נורא ומלא אור כמו בתיאטרון. יכולת לראות את עצמך כאילו שאתה תלוי מהשמיים. בלילות היו לי חלומות זוועה. התפללתי שרק יגיע הבוקר, לילה טוב אילזה, הוא היה אומר, כשאת ישנה את כל כך יפה, שהייתי יכול לרצוח אותך. יום אחד איך שהוא הולך לערבב משקאות, אני תופסת את המעיל ומתחלקת החוצה לרחוב. הקרנבל בדיוק נגמר, אז המשטרה עצרה אותי והם שואלים: מה את עושה בבגדים של גבר, אז הם לוקחים אותי לתחנת המשטרה, אז מי אתה חושב שבא להוציא אותי בערבות? כולם- נוהל וקארל ופאגניני ושילר ודויסטויבסקי וולסקז ואל גרקו ורמברנט וואן גן- כולם. כול האורגזמים. הם לקחו אותי לסטודיו בכרכרה מפוארת. מאז אני נאמנה לכנופיה הזאת. לא הייתי סומכת על אף אחד אחר, אפילו אם כול העולם היה מלא בקדושים ומיליונרים.