מחבר: ז'אן קלוד גרימברג

שם מחזה: דרייפוס

זינה: (שעד כה ישבה, קמה ומתערבת)מוריס, אני רואה שהערב כל אחד מפרק את החבילה שלו, אז גם אני אשפוך את מה שאני סוחבת בבטן כבר כמה זמן…וארנולד! אני יודעת שלא נכנסים למישהו באמצע הדברים, אבל מי יכול להגיד מילה בלי להפסיק אותך באמצע? אני רוצה להגיד בדיוק מילה אחת למוריס, מותר לי? מוריס, למה, למה אני לא משחקת שום תפקיד בהצגה הזאת, הה? אני לא משחקת, בפירוש לא משחקת. כן, אני עוברת פעמיים וצורחת "מוות ליהודים", יופי של תפקיד,ממש, ממש יאהבו אותי אחרי זה בשכונה, אני כבר יודעת מה גברת פאני תגיד על זה, ומה תגיד גברת… טוב זה לא מה שקובע, אבל אני, באופן אישי, אני לא קוראת לזה תפקיד;האספסוף! למה שלא יראו את אמא של דרייפוס? בטח שהייתה לו אמא לא? (מדקלמת בטון פיוטי):חייל! חייל! בני רוצה להיות לחייל? (עיניה לשמיים) מה חטאתי? מה פשעתי.(היא מתייפחת ושוב מדברת) הם יכו אותך, יכו אותך! הם יעשו לך דברים רעים! הם לעולם לא יאהבו אותך, לעולם! אתה יהודי, יהודי, אתה מבין?… למה שלא תהיה חייט, כמו אביך? תלמד את המקצוע, תעבוד איתו קצת, ואחר כך…אחר כל תעבוד באופן עצמאי(בשביל עצמך)…יהיה לך את העסק הקטן שלך, אתה תהיה בעל הבית של עצמך!… בצבא, שמע לי בן, בצבא אף פעם לא תהיה עצמאי! כמה שלא תעלה בדרגה, תמיד יהיה מישהו מעליך, וזה יהיה תמיד דווקא אנטישמי! ומה עם אביך, חשבת על אביך?הכאב שלו, הצער שלו?ואני? ואני?… אימך?, אוי ילד שלי, ילד שלי, דרייפיסלה בני, אלפרד שלי, נער שלי אל תהפוך לגוי…תישאר איתנו, תישאר איתנו…אנחנו אומנם לא עשירים, לא מי יודע מה מאושרים, לא בדיוק חסרי דאגות, אבל אנחנו חופשיים, חופשיים… מגיע יום רע, פוגרום, הופ! הולכים למקום אחר, רחוק, ושלום עליכם ולא להתראות, ושאלוהים ישפוט אתכם…מה, אדוני החזיר בעל הדרגות, אתה לא אוהב את היהודונים?שיהיה לך לבריאות, שאלוהים יעשה לך שתתפגר לאט לאט בייסורים מחרידים, שימלא לך את המעיים בעופרת מותכת, ויגרום לך עצירות עד יומך האחרון ושהעופרת המותכת תסתובב ותסתובב לך בתוך הקישקעס ותעלה לך עד הפרצוף בלי למצוא לעולם את היציאה הנכונה… ועד שזה יקרה אנחנו בינתיים הולכים לנו; לאן? יותר רחוק, הרבה יותר רחוק, למקום אחר, לא חשוב לאן; ותמיד צריכים חייט, ספר, סוחר פרוות, סנדלר או אפילו- למה לא- מי יודע- אולי איזה פורף קופות טוב;אבל סרן, סרן, מי צריך סרן, תראה לי ארץ שחסרים בה סרנים ושמחפשים בה דווקא סרן יהודי? וחוץ מזה הוא בכלל לא יכול להגר; מתייחסים אליו כמו ליהודון מלוכלך, תולשים לו את הכפתורים, שוברים לו את החרב, והוא חייב להישאר ככה, על המקום, בעמוד דום, להצדיע, להגיד כן אדוני הגנרל, תודה אדוני הגנרל, תחי צרפת, תחי האינקוויזיציה, יחי פרעה… לא לא לא, תישאר אצל אבא, אצל אמא, אלא תלך להיות לא חייל ולא סרן; זה לא מקצוע בשביל יהודי אמיתי.(מושכת בחוטמה, מקנחת עיניה וממשיכה, שקטה בטוחה בעצמה ושולטת) צריך סצנה כזאת פחות או יותר בתחילת המחזה שלך, מוריס, שהאנשים לפחות יידעו שאימו הייתה נגד. מה הייתה בעד?(שוללת בראשה)זה לא ייתכן! בסדר, נניח שזה באמת קרה ככה סיפור האמיתי, נניח, אבל בתיאטרון, בהצגה, אף אחד לא יאמין שאמא יהודיה אמיתית… אז היא לא הייתה אמא יהודייה אמיתית ! בסדר! אם ככה למה אתה רוצה שנשחק את הלכלוך הזה?