מחבר: יהושוע סובול

:

מה הבכי יהודים,מה היללה?קשה? קשה! מתי ליהודים לא היה קשה?א-נו תגידו לי! הקושי בונה אותנו,יהודים נותן לנו כוח. קחו אותי לדוגמה:גם אני יכולתי לעמוד היום ולבכות.סיבות לא היו חסרות לי. לפני המלחמה הייתה לי חנות קטנה של לנטריה. באה המלחמה הכניסו אותנו לגטו,אויס חנות. קאפוט. אז יכולתי לבכות? אה? אוי יכלתי!אבל אני לא בכיתי. אמרתי לעצמי :ויסקופ,הבכי יעזור? הדמעות יחזירו את החנות? א-פייג יחזירו. אז במקום לבכות אמרתי לעצמי:למה קוראים לך ויסקופ? ויס-קופ!(טופח על ראשו)לקחתי את הראש היהודי שלי ואמרתי לעצמי:ויסקופ את החנות איבדת , אם תאבד גם את הקופ אתה אבוד.מה נשאר לך בעולם? רק הראש שלך.רק הוא יציל אותך ואותו אי אפשר לקחת ממך כל זמן שאתה חיי. הסתכלתי מסביב:חומות גטו . הכל סגוראיפה יש פרצה?ומצאתי! מה הייתי לפני המלחמה?פועל אריג פשוט בעל חנות קטנה ועלובה. מה אני עכשיו? מנהל השניידר שתובע ! הוארשטאט! בית המלכה הכי גדול לתיקון בגדים בכל האזור. בעזרת הראש הזה צמחתי והגעתי למדרגה כזאת,שהיום עובדים אצלי מאה וחמישים פועלים יהודיים. הגרמנים עושים אצלי הזמנות ,קונים אצלי מלבושים, בקיצור: מפעל ענק. ומיום ליום אני הולך ונעשה יותר גדול.כל יום שהשמש עולה ההון שלי עולה. ואני לא דוגר על הממון : היד שלי פתוחה. כשאני נותן נדבה לצרכי ציבור אני נותן מינימום חמשת אלפים רובל. אני נותן ביד רחבה ואני מדבר על זה בקול רם , שכולם יראו וישמעו וכולם ידעו. כי אני לא מתבייש במעשים שלי . הדרך שלי נכונה קחו דוגמא ממני יהודים אני חיי ונותן מחייה למאות משפחות. ואני לא יוצא מן הכלל : אני יהודי פשוט . יש בנו כישרון יהודים יותר מאשר הכל עם אחר. אם הרבה יהודים , במקום לשבת ולבכות, ילכו בדרך שלי – אנחנו נהפוך לגטו פרודוקטיבי. הגרמנים יזדקקו לנו. אנחנו נהיה בשבילם נכם. הם לא יוכלו לוותר עלינו ואז אנחנו נחייה!