מחבר: הנריק איבסן

שם מחזה: בית הבובות

זאת בדיוק הבעיה. אתה לא מבין אותי, וגם אני לא הבנתי אותך עד הלילה הזה. אל תפסיק אותי, בבקשה תקשיב לי עד הסוף. עכשיו עושים חשבון טרוולד. (שתיקה קצרה) הישיבה הזאת כאן לא נראית לך מוזר? שמונה שנים תמימות ואפילו יותר מן היום הראשון בו הכרנו, לא החלפנו בננו מילה רצינית. אני לא מדברת על בעיות, אני מתכוונת שמעולם לא ישבנו כדי לדבר על איזה עניין באופן יסודי. אתה מעולם לא הבנת אותי, עשיתם לי עוול נורא. קודם אבא אחר כך אתה.(מנידה ראש בשלילה) אהבתם אותי חשבתם שזה נחמד להיות מאוהבים בי זה הכול זאת האמת. כשגרתי בבית אצל אבא, הוא הרצה בפניי את כל ההשקפות שלו וההשקפות שלו נהפכו להשקפות שלי, אם הייתה לי דעה אחרת הייתי מסתירה אותה כי זה לא ימצא חן בעיניו. אבא היה קורא לי ילדתי- בובתי ושיחק אותי כמו ששיחקתי בבובות שלי. ואז באתי אל ביתך, אני מתכוונת שעברתי מבעלותו לבעלותך, אתה ארגנת הכול לפי טעמך ככה שבאופן טבעי אימצתי את הטעם שלך או שרק העמדתי פנים. כשאני מנסה להביט אחורה- נדמה לי שחיתי כאן כמט קבצנית- מן היד אל הפה. אני התקיימתי כאן מן ההופעות, שערכתי בפנייך, זה הרי מה שרצית. אתה ואבא חטאתם כלפיי חטא כבד, רק אתם אשמים שלא יצא ממני כלום. ואתה תמיד היית כל כך טוב אליי אבל הבית שלנו מעולם לא היה יותר מחדר משחקים. לגביך הייתי אשתי- בובתי בדיוק כמו אבא ילדתי- בובתי והילדים היו הבובות שלי. אני נורא נהניתי מזה ששיחקת בי והשתעשעת איתי, ממש כמו שהילדים נהנו ששיחקתי איתם. אלו היו חיי הנשואים שלנו טרוולד. מוטלת עליי משימה לנסות ולחנך את עצמי ולא אתה האיש שיכול לעזור לי בזה. את זה אני חייבת לעשות לבד, ולכן אני עוזבת אותך עכשיו. (מתחילה לפתוח את החבילה, אך מיד משליכה הכול הצידה) אח, אילו רק יכולתי לצאת! שרק לא יבוא אף אחד. שרק לא יקרה כאן שום דבר בינתיים. אה, סתם שיגעון… מי כבר יכול לבוא?! רק לא לחשוב. עכשיו נבריש את הפרווה הזאת. איזה כפפות נהדרות! איזה כפפות נהדרות! רק לא לחשוב על זה! רק לא לחשוב! אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש…(צועקת) הנה הם באים! (רוצה לגשת לדלת, אך נשארת בהססנות במקומה(