מחבר: ניסים אלוני

שם מחזה: בגדי המלך

(לקהל) קהל נכבד, אני מפחד. בעצם, לא… אני בעצם לא יודע אם אני בעצם מפחד… אבל מצד שני אני גם לא יודע אם אני לא מפחד בעצם… אני אפילו לא כל-כך בטוח אם אני חייט בעצם… בעצם, כן… הלוא תפרתי את בגדי המלך נדמה לי… הכל נדמה לי – מלבד הסיוטים בלילה. לא שאין לי פסיכיאטר, יש לי, תודה לאל, אבל האסטרולוג שלי נורא נגד. אז מה לעשות? לשתות? יש לי כליות… נשים? אני לא רגיל, וקר, אפילו קצת יותר מקר, אם מותר לומר… ואם אשתי הייתה תופסת אותי… (מורה על סל הפרחים) זה ממנה, לכבוד היום הגדול, פרחים… (מביט בסל) זה נראה כמו פרחים… אבל הייתי מוכן להזמין לה- בגד… כל המי-ומי הזמינו, אז גם היא… סוף-סוף היא דוכסית, היא אומרת, היא לא יכולה לצאת בלי בגדים… אסון, אסון… ומה יהיה בשלג… מזל שחייטים הולכים ערומים…