מחבר: דיוויד הייר

שם מחזה: אין דין

את יודעת, כשהייתי ילד, הייתי הולך הרבה לסרטים. כמעט כל שבוע. היה תמיד בחור אחד. הוא היה הגיבור. למה הוא היה הגיבור? בגלל שהוא היה זה שאמר "לא"… ) זוכרת? ותמיד היה לו מין בטחון. תמיד היה איזה סקנדל, או איזה טינופת מתחת לשטח. והבחור הזה היה קם, והוא היה אומר "לא אכפת לי מה אתם חושבים עלי, אבל אני חייב להגיד לכם: בעיני זה לא בסדר". וכל האחרים היו נראים מנוולים כאלה, והוא היה אומר, "לא אכפת לי, לא אכפת לי מה אתם חושבים. אוקיי, אני לבד. אבל פה מדובר במשהו יותר חשוב מאשר כל אחד מאיתנו. כן, אתם מבינים, פה מדובר בפרינציפ…" ואני תמיד חשבתי, למה בדיוק אני אמור להיות כמו השמוק הזה? אני יודע שאני אמור להגיד "וואו, איזה גבר!" אבל לא. וגם את לא, סנדרה, כל האינסטינקטים שלך. אני מתכוון להגיד שלא אהבתי אותו. זה כל-כך קל. "בואו תראו איזה מצפון יש לי…" זאת הדרך הקלה. הדרך השנייה היא הקשה, הדרך של כל השוטרים הפשוטים והמסכנים, כמו לסטר וג'ימי ודייב… שבחיים לא יחשבו לבגוד בחברים שלהם. אבל יש להם כשרון שאף-אחד לא מעריך. הכישרון שלהם הוא להגיע כל יום לעבודה. כן. רק להיות שם. ונכון, אוקיי, יש הרבה קיטורים, הם מקטרים בקפיטריה, הם מתלוננים, הם מתבאסים מהעבודה. אבל הם עושים אותה. וכל החרא נופל עליהם. ואף-אחד לא אומר להם תודה. לא, להיפך, רק פקודות, רק הנחיות, רק קורסים לשיפור ההתנהגות, "אתה יודע שמה שאמרת עכשיו יכול להתפרש בתור הטרדה מינית…?" "אתה גזעני? אתה מקלל? אתה מסוגל לצאת מהכלים? אתה שומר על הפה שלך?" אתה מסוגל לסבול את כל זה, כל יום, ביום ובלילה? להיות שעיר-לעזאזל לכל דבר שמשתבש. "יש פקק תנועה. יש מגיפת סמים. הפשע בעליה. לנוער כבר אין ערכים. לא נותנים לעשות הפגנות. לא נותנים לעשות שביתות"."לא זכיתי בלוטו בשבוע שעבר".) "היי, רק רגע, אני אגיד לך מה נעשה… בוא נאשים את המשטרה…". מה שאני אומר, שאת עומדת פה, סנדרה, את מספרת סיפורים על איך שכולנו נורא נעלבים. נעלבים? באמת? את נעלבת? כשאומרים לך כשהכול באשמתך? אני לא מבין למה את נעלבת? מה, את לא אוהבת שמותחים עלייך ביקורת עשרים-וארבע שעות ביממה ואסור לך להגיב? תשמעי, אולי תלכי לשבת באיזו ועדה? כן, ככה עושים את זה פה, לא? כל מיני אנשים מהאוניברסיטה יושבים בוועדה, ואז הם אומרים לגורילות מה הם לא עושים בסדר, נכון? כן. בדיוק. בדיוק מה שחסר לנו. בבקשה. אנחנו נורא נודה לכם. בטח. לדעתי זה בדיוק מה שהמשטרה צריכה. עוד עצות. זהו. אנחנו מתים על זה. אנחנו תמיד רוצים עוד. בייחוד מאנשים שלא מבינים כלום במקצוע. את יכולה לקרוא לי שמוק , את יכולה לקרוא לי איך שאת רק רוצה. אבל אני אגיד לך דבר אחד… לא.. אני אגיד לך. אני לא מקבל הרצאות על אתיקה מעורכי דין , ואם יד על הלב את יכולה להגיד לי שאני טועה.