מחבר: אייסכילוס

שם מחזה: אגממנון

עד כה, דברים רבים אמרתי – כתכסיס, ואין בי שום בושה כעת לסתור אותם. היש עוד דרך לשנאה, כדי ללכוד אויבים שהם למראית עין אהובים, ברשתות גבוהות מהן אין לדלג? שנים הגיתי בהתמודדות הזאת… שורשה בריב עתיק – והנה בא היום: אני עומד פה, במקום שבו הלמתי, פעלתי כך, ולא אכחיש את הדבר שלא יוכל לברוח, לא יחמוק ממוות! מכמרות ללא גבול, כמו לדגים, השלכתי מסביב לו. עשר רע של ארג. הלמתי פעמיים- הוא עמד מולי, השמיע שתי צרחות, וכשקרס, הוספתי נעיצה שלישית אחרונה כמתת! לזאוס… גואלן של הגוויות בשאול. וכך הוא נפל, נפח את נשמתו ופצעיו? ירקו סילון אדיר של דם. מטח הדם האפלולי ניתז עליי, והתרוננתי בו לא פחות מן השיבולת ההרה ומעלעת את טלליו של זאוס. זהו המצב זקני העיר. תוכלו לשמוח- אם רצונכם. אני מכל מקום צוהלת. ואם ניתן לצוק על מת נסך מתאים, הרי שאין נסך כה מוצדק כמו הנוזל הזה! שכן האיש מילא בבית כד של פשעים- ושב – כדי לשתות אותו!