מחבר: שמואל הספרי

שם מחזה: קידוש

ביער, פעם כשהסתתרנו, מצאנו רובה. אתה מתאר לעצמך מה זה? יהודים רעבים, עלובים, חלשים, עם רובה פתאום? אז זה טוב, נכון? אימא שלך שמחה, כולם שמחו, אבל כשהגיע התור שלי לשמור, איבדתי אותו בכוונה. זרקתי אותו לביצה. (בחיוך) הייתה סיבה. תבין, עד אז היינו חבורה של נרדפים. עם הרובה פתאום נהיינו לוחמים. אנשים התחילו לתכנן איך לתקוף את הגרמנים0, איך להרוג. עכשיו, בתוך כמה שעות, כל הסביבה היו חושבים שיש פרטיזנים ביער, ואז מה יינו עושים, נלחמים בכל הוורמאכט? אז למרות שהוא מפריס פרסה, כלומר טהור, הוא אינו מעלה גירה ואסור לגעת בו, כמו הרובה!