מחבר: מוטי לרנר

שם מחזה: חבלי משיח

קל מאד להצדיק כל דבר בשואה, חשבתי שההתיישבות שלנו כאן כבר גאלה אותנו מתסביך היהודי הנרדף, לא תהיה כאן שום שואה חדשה, לא נקיים פה שום גטו. מי יבוא להתיישב בגטו, מי יבנה בית בין גדרות תיל במקום שצריך לשאת בו תלאי צהוב? הבעיה של הביטחון תיפתר כאשר לא יישאר ספק באשר לקיום שלנו כאן, ובקיום שלנו כאן צריך לטפל בדרך שלא תבריח מכאן אנשים. אם רק נמצא דרך כזאת… אם רק נדע לפתוח היום במהלך חדש, שרוב העם יכיר בו… לעשות מעשה גדול שיביא מאות אלפי אנשים להתיישב כאן, רק כך נבסס את הקיום שלנו… תאמר לעם שאנחנו מתעלמים מהכרעת הרוב והוא יסתער מיד על הממשלה ויעצור את המשא ומתן. מה? את זה אתה רוצה שנאמר בעצרת? ומניין באו שמונים אלף האנשים שמחכים לנו בחוץ, מניין? הם הריי באו מאותה מדינה שאתה אומר שלא אליה התפללנו, כל מי שיושב שם הוא יהודי מופקר? כל סנדלר שמתקן שם נעליים מסייע לגאולה בדיוק כמונו! מניין השחצנות הזאת? בגלל דיבורים כאלה אנחנו עומדים היום בפני שוקת שבורה. כן זה החטא שחטאנו, באנו לכאן, הקמנו לנו ישובים, אמרנו שאנחנו החלוצים שצועדים לפני המחנה והם נגררים מאחור, שלנו הבעלות על הגאולה והם מתבססים ברפש, איך העזנו להתייהר ככה??? ואלה מבינינו שאמרו שהגאולה מובטחת חטאו חטא גדול עוד יותר מפני שהעזו להתרברב כלפי הקב"ה. הם החליטו בשבילו שאין לו את הרשות לשנות את מהלכי הגאולה, יש עזות מצח גדולה מזאת? עכשיו אני רואה מה קלקלנו במשך דור שלם, אנחנו ביטלנו את הקן הירוק? אנחנו הנצחנו אותו! הסתגרנו בתוכו, ודיברנו עלינו ועליהם, אנחנו והם, אנחנו אוהביה של א"י והם שונאיה ואנחנו הרי יודעים מהו כוחן של מילים, אמרנו שהם שונאיה וחלק מהם נהיה כזה! איך לא ראינו מה אנחנו עושים, איך נגררנו לכוחנות קטנונית עם יהודים שא"י חשובה להם כמו לנו? אני לא מכיר, ולא שמעתי על יהודי שלא רוצה את א"י כולה בדיוק כמוני. יש כאלה שלא מאמינים ביכולת שלנו להחזיק בה, יש כאלה שטוענים שיושבים בה גם אחרים, אבל גם הם היו רוצים בארץ כולה, לא? ואנחנו במקום לחזק אותם חירפנו וגידפנו אותם ועכשיו כשאנחנו זקוקים להם באו רק מעטים. אילו היינו יכולים להוכיח להם בעובדות שאפשר להחזיק בה, בארץ הזאת, שאפשר לרשת אותה ולשבת בה… הם לא היו מפקפקים בכלל בריבונות שלנו כאן.. . אילו היינו יכולים ליישב הלילה את שמונים אלף האנשים שמחכים לנו בחוץ, לא את כולם… את רובם… אילו היינו יכולים ליישב אותם, אפשר היה להקים מאה ישובים… מאה ישובים בין לילה. על כל הר וגבעה, רק כמה מאות בכל ישוב… מאה ישובים…