מחבר: ניק סילבר

שם מחזה: האלטרואיסט

סידני, זה החיים שלך. אוקיי. תעשי מה שאת רוצה. תישארי במיטה כל היום. אם ככה את רוצה להעביר את החיים שלך, אין שום דבר שאני יכול לעשות נגד זה. אבל, תאמיני לי, שזה יעשה לך קצת טוב, זה יעשה לך הרבה מאוד טוב אם תיצאי עכשיו מתוך המיטה הזו, ומתוך הבית הזה. זה יעשה לך רק טוב אם תתחילי לראות את עצמך כחלק ממשהו קצת יותר גדול, משהו יותר טוב, משהו יותר חשוב מרק את. את,את,את,את. לא הכל בעולם קשור רק בך. כוח המשיכה של כדור הארץ לא נובע ממך, גם לא חילופי עונות השנה, וגם לא מחזורי הגאות והשפל. את בנאדם אחד, סידני! פירור, כתם, מולקולה, פיצקלה על מולקולה שאין לה שום משמעות. אבל האם אי פעם תרתמי את עצמך למשהו קצת יותר נעלה? לא. כשביקשתי ממך שתבואי להפגין נגד אלימות משטרתית, את באת? לא, את עיקמת את האף שלך. לא היה אכפת לך לא מההומלסים לא מחקר הסרטן מהאגודה למען חולי איידס,מהמיעוטים, נהגי המוניות, לא מדולפינים וניסויים בחיות, מהמימון לחינוך ומרכזי יום לא מקבוצות מקופחות וממאבק הקהילה ההומו-לסבית, מהכושים, מזכויות האישה, מזכויות הספרדים, השבדים, הסינים. לא מזכויות הנכים והמלחמה בבוסניה ושחרור השבויים ומהאמהות נגד נהגים שתויים. לא הזיז לך הקיצוץ בדמי אבטלה והקיצוץ בתרבות ובשירותי סעד והקיצוץ בחינוך…. עזרה רפואית, שירותי רפואה ומחטים מזוהמות וחלב ממשלתי לכל תלמיד. וכשגוסטבו היה צריך תרומת מוח-עצם, זה עניין אותך? לא, זה לא. בגלל שזה לא היה קשור אליך. במקום זה את בוחרת לשכב כאן. כן, כן, לשכב כאן. לרבוץ. להתפלש במיצים המטונפים הבורגניים שלך. לשכב כמו גופה, כמו יצור ים שנספה לחוף, כמו סוס-ים. כמו אותו סוס-ים שלא היה אכפת לך מהמאבק למען הצלתו כשצדו אותו באופן לא חוקי כחלק מציד השנהב. מה דפוק אצלך, סידני? תגידי – מה דפוק אצלך?